שובם של הלשעברים: תסמונת מפלגות האווירה משתלטת על הבחירות

ישנה הערכה שכרגע נראית די מבוססת, שהמנצח במערכת הבחירות הנוכחית הוא רב-אלוף יגאל ידין. ידין, אחד המושיעים שבאו והלכו, כמו קטרים בלב הפרדסים, המציא את מפלגת הלשעברים ותרם לכנסת כ-15 ח"כים. הוא עזר לבגין להרכיב את ממשלת המהפך ב-77'. מאז, מפלגת ד"ש מוסרת הרבה ד"שים.

המפלגות הלאומיות, עם הבסיס האידיאולוגי והאלקטורלי הרחב, הצטמקו מאוד. הליכוד היא המפלגה הבולטת בז'אנר ההיסטורי-אידיאולוגי, והיא תגיע אולי ל-30 מושבים. מולה מפלגת "ישר" של איזנקוט - סביב 20 מושבים פלוס-מינוס, אולי תגיע ל-25. סביב שתי המפלגות הללו אין-סוף לוויינים, מפלגות ד"ש שהן תבשיל עם מעט מאוד בשר והרבה תבלינים. כך נראית היום מפלגת בנט-לפיד, כך נראית ישראל ביתנו הנצחית, ומימין משתלבת מפלגת סמוטריץ'-פייגלין.

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

מה שמאפיין את מפלגות ד"ש, על אף הבדלי הסגנון, זה המון ביטחון עצמי. עודף ביטחון עצמי. עשרה מנדטים, אולי 14, ואתה כבר מועמד לראשות הממשלה. פייגלין מתדלק את הפנטזיות של קהל הימין הקיצוני וצפוי לדרוש להיות שר הביטחון. רפי איתן, בכיר לשעבר במוסד, קצר שבעה מושבים עם מפלגת הגמלאים וקיבל תיק כלשהו שעסק בגמלאים. מי שעשוי, מבחינת הנפח האלקטורלי, להגיע לממדים של הגמלאים הוא עופר וינטר. בשלב זה לא ברור במה יבחר: הבטחת הכנסה בליכוד או ריצה עצמאית על כל הקופה.

מתחילת הדרך הבהיר וינטר שהוא לא יתמוך בממשלה שאינה ממשלת ימין מובהקת, והוא לא פסל את בנימין נתניהו. הייתה שם סתירה מסוימת, אבל וינטר היה עקבי. האמירה שהוא ילך רק עם נתניהו לא הייתה זיגזג שגוי, אלא אמירה שקודם הובלעה ולאחרונה קיבלה דגש, אולם זה חשף אותו למתקפת פרשנויות עוינות. הקצין הכריזמטי משדר עכשיו חוסר ביטחון שעלול לפגוע בו בקרב פוטנציאל הבוחרים שלו. נראה שטעה כשלא הבהיר מספיק שבגוף הפוליטי שהקים לא יהיו אישים הנגועים במחדל 7 באוקטובר. אך זה לא פוסל את כלל המערכת הפוליטית, שמאכלסת כידוע רבים מאנשי אוקטובר.

חילי טרופר וגדי איזנקוט נפגשים שוב באותו מקום שבו היו בנובמבר 2022, בבחירות הקודמות. אותה הגברת בשינוי אדרת, אבל טרופר מצויד באותם אחוזי תמיכה בודדים שיכולים לעזור לאיזנקוט. יועז הנדל, מנגד, נשאר על הקרח.

סיפור גוויעתה של מפלגת ארדן-אדלשטיין יכול היה להיות נושא מאוד מעניין ואף מרתק לניתוח, אלמלא היה כל כך משעמם. די בכך שנאמר שאף אחד, למעט אולי כמה מאות ברחבי המדינה, לא התעניין ולא נמשך למפלגת המרכז המבטיחה.

נשארה הליכוד, שלמנהיגה יש משימה קשה מאוד הפעם. בימין הקיצוני מתחולל מפץ. בעקבות האיחוד סמוטריץ'-פייגלין, נוצר מומנטום שעשוי להעניק למפלגות הציונות הדתית, פלוס הימין הקיצוני של בן גביר והמפלגות החרדיות – ש"ס בפנים – הישג חסר תקדים של יותר מ-30 מושבים. איך הליכוד בראשות נתניהו יתמודד עם שותף גושי כזה, התפוח מרוב אגו?

ראש הממשלה חייב לבחור במסגרת השריונים דמויות איכותיות שיחזירו את המומנטום למפלגה. עד לפני יומיים-שלושה היה ברור, למרות ההשמצות, שהמפלגות החרדיות הן הגורם האחראי בגוש הליכוד – יותר מהאגף הדתי-לאומי. אך שחקנים פוליטיים אחוזי טירוף כוחני כמו הרב דב לנדו או הרב יצחק יוסף מציבים סימן שאלה גדול על הנחות ישנות.