הכיר כל תרגיל, סיפק את ההצגה הכי טובה בעיר: תם עידן גפני בכנסת

לפעמים נדמה שלנו, הכתבים שמסקרים את המשכן, הפרידה מהפוליטיקאים שעוזבים אותו קשה יותר מלציבור הרחב. הסיבה פשוטה - היינו איתם שם בלילות חקיקה ארוכים, ברגעים דרמטיים וגם ברגעים המשעשעים (ויש לא מעט כאלה מאחורי הקלעים).

לכן היה קשה להיפרד בשבוע שעבר מוותיקי יש עתיד וקשה עוד יותר להיפרד השבוע ממשה גפני, ותיק חברי הכנסת, יחד עם אורי מקלב. אנחנו לא מחזיקים באותן דעות, המאבק לחוק הגיוס קרע קרע משמעותי יותר בינינו, אבל למרות הפערים - מדובר בשניים מהמנוסים שידע משכן הכנסת. אין מי שביקר ולא הכיר.

גפני, האיש ששלט בתקציבי המדינה לאורך תקופה ארוכה, כבר אינו צעיר. אין כבר תרגילים שהוא לא מכיר או ניסה בעצמו. את הדילים לטובת העברת התקציבים לציבור החרדי - עשה עם ימין ועם שמאל והתקבל בחן על ידי יריביו לכל רוחב הקשת - פשוט כי התרגיל היה ידוע. גם "כשעלו לו על העצבים בוועדה" - תמיד בדלתיים סגורות, היה אחר כך איזה חיוך. לפני כעשור, כשרק הגעתי לכנסת, הוא היה זה שאמר לי נחרצות ככתבת "מקור ראשון", (ובעיניו כמייצגת המגזר הסרוג) באחד מהלילות הארוכים בכנסת - "אתכם אני הכי שונא". יועציו צחקו-נדהמו מהצד.

המשפט הזה ייצג את הקרבות הכי קשים שהיו לגפני עם מייצגי הציונות הדתית. לא רק בכנסת הזו אלא עוד בימי אורי אריאל ומוטי יוגב. הרגיזו אותו האידיאלים. הרגיז אותו הספרא והסיפא. הרגיזו אותו נקודה. לקח לי זמן להתאושש מהמשפט הזה כאדם, אבל ככתבת עם הזמן למדתי להעריך את הניסיון, לחלוק על המהות אבל להנות מההצגה הכי טובה בעיר בוועדת כספים עם כל המניירות. ייקח זמן עד שמישהו ייכנס לנעליו ויצעק בחן על מישהו "אתכם אני הכי שונא".

אפשר גם להבין את הרצון לחילופי דורות במפלגה החרדית. מימין ומשמאל מתהדרים בפנים חדשות, ברוח צעירה ורוצים לקרוץ לדור החדש שלא ידע את גפני. כנראה שמי שלוחש לאזנו של הרב לנדו תיאר לו את מפת המפלגות החדשה, את המתחרים הצעירים במגזר ואמר לו - עכשיו תורנו. הסגנון היה בוטה, חד ונעדר רגשות מיותרים. כמעט כמו של גפני עצמו. לכאורה. כעת הינני תוהה אם נעלב באמת - או שזה רק אנחנו. ובכל זאת סופו של עידן.