כשמדברים על "המכונה החרדית" המשומנת, הדמיון לוקח אותנו למערכות מחשוב מתוחכמות, פילוחים טכנולוגיים, אלגוריתמים של בינה מלאכותית או מטות שטח הפרוסים ברחבי הארץ. כל אלה אמנם קיימים, פועלים ומנוהלים בדיוק כירורגי מרשים, אך האמת הפשוטה והעמוקה היא שהמכונה כולה מתחילה, נושמת ונגמרת בדבר אחד בלבד: המילה של גדולי התורה והרבנים.
הכול מתנקז לאותו רגע, בדרך כלל לקראת השבת שלפני יום הבוחר, שבו מתפרסם ה"קול קורא". בתי הכנסת והשטיבלים מהווים את החמ"ל הראשון, שם מוקראים מכתבים ופסקי הלכה מטעם מועצת גדולי התורה המחייבים הצבעה כמצווה דאורייתא ומכוח "ועשית ככל אשר יורוך". עבור הציבור החרדי, זו אינה המלצה פוליטית זוהי חובה דתית מוחלטת. ברגע שהרבנים קוראים לצאת ולהצביע, מתרחשת תופעה שאי אפשר לחזות באמת בסקרים. הציבור נרתם במאה אחוזי מחויבות. אותה מחויבות אינה מתבטאת רק בהתייצבות אישית אל מול הפרגוד כדי לשלשל את הפתק הנכון, אלא בהתגייסות טוטאלית להצלחת המערכה כולה.
כאן מתגלה היופי והעוצמה של הקהילה. הקשר שנוצר במשך כל ימות השנה במפגש היומיומי בשטיבל, בתפילות המשותפות, בסעודה שלישית ובשיחות השכנים הופך ביום הבחירות לרשת ביטחון הדדית. איש אינו נשאר מאחור. אם יש אברך שמתעצל, קשיש שמתקשה ללכת, יולדת טרייה או מי ששקוע בענייני יומו הקהילה כולה מתגייסת כדי להביא אותו לקלפי.
בשטח נרקם צבא של מתנדבים, לצד מערכות כריזה ניידות (רכבי "קומזיץ" וואנים ממוספרים) שעוברות ברחובות ומזכירות לציבור לצאת להצביע תוך מתן דגש על כך שכל קול קובע. מתנדבים מפעילים מערכי הסעות פרטיים, ומוקדנים טלפוניים לא מפסיקים לחייג, לברר, לעודד ולשאול "מתי אתה יוצא להצביע?".
אין כאן מניעים כספיים או אינטרסים אישיים יש כאן תחושת שליחות עמוקה ואמונה יוקדת שכל פתק בקלפי הוא חלק מהגנה על עולם התורה, החינוך וצביונה היהודי של המדינה. הטכנולוגיה והארגון מספקים את הכלים, אבל הלב הפועם, הדלק שמניע את הגלגלים והרוח הגבית שמביאה לאחוזי ההצבעה הגבוהים, שייכים כולם לצייתנות המוחלטת לרבנים.
קולות מהשטח: המבצע הלוגיסטי של דגל התורה
מי שמכיר את המערך הזה מבפנים כבר יותר שלושה עשורים הוא הרב אברהם ובר, נציג 'דגל התורה' וחבר ועדת הבחירות המרכזית הוותיק ביותר, המספק הצצה לאופן שבו פועלת המכונה המפלגתית מאחורי הקלעים.
"זה לא רק יום הבחירות, זו האווירה שנוצרת כל הזמן", מסביר ובר על תשתית העבודה. לדבריו, היתרון המרכזי של המפלגה מבוסס על היכרות קהילתית עמוקה שאינה קיימת במגזר הכללי: "במקומות חילוניים פחות מכירים את השכנים שלהם – נמצאים במעלית ועוברים לחניה. אצלנו פוגשים אותם בשטיבל, בסעודה שלישית, בכל המקומות. הקשר הוא לא חד-צדדי".
לצד הקשר הקהילתי, המפלגה מפעילה מערכת מחשוב מסודרת ומאגרי שמות ייעודיים. "להבדיל ממפלגות לא סקטוריאליות, שאין להם שמות ולא יודעים את מי להביא, מערכת המחשוב שלנו עומדת בקשר לפני הבחירות", מציין ובר. המערך כולל שיחות טלפון מקדימות לבוחרים עם מיקום הקלפי המדויק, בירור צרכים וארגון מערך הסעות המופעל על ידי מתנדבים.
ביום הבחירות עצמו, השבתון הרשמי מנוצל גם לטיולים משפחתיים קצרים המשלבים עצירה מהירה בקלפי יחד עם הילדים. המערך עוקב בזמן אמת אחר קצב ההצבעה: נציגי המפלגה בקלפיות העבירו דיווחים שוטפים, ומי שטרם הצביע קיבל שיחת תזכורת ישירה משכניו לאזור: "'אדוני, לא הגעת, תבוא מתי אתה הולך להצביע?' – מזרזים את המזורזים".
אלא שהמנגנון הוותיק של קבלת דיווחים שוטפים מנציגי הקלפיות ביום הבחירות עומד כעת בפני סימן שאלה גדול, בעקבות פסיקתו של השופט נעם סולברג (ההחלטה שאסרה על מעקב ורישום מצביעים בקלפי בזמן אמת לצורכי המרצה).
"אני לא יודע מה יהיה כאן לאור פסיקתו של סולברג, נראה איך נתמודד עם זה", מודה ובר. "הנושא הוגש לבג"ץ ואנחנו מחכים לתשובות הסופיות. עוד מוקדם לדבר על זה, אבל אנחנו נמצא פתרונות. אצלנו התקשורת הבלתי-אמצעית עובדת הרבה יותר מהר מכל מקום אחר".
איפה נעלמים האחוזים?
לדברי ובר, אחוזי ההצבעה בקרב קהל היעד של 'דגל התורה' נעים סביב 80% עד 85%, ובבדיקות שנעשו בעבר בירושלים אף הגיעו ל-93%.
כשנשאל לאן נעלמים האחוזים שאינם מצביעים חרף הלחץ והמעקב ההדוק, מסביר ובר כי מדובר בעיקר בעיוות סטטיסטי של פנקס הבוחרים: "סיבה מרכזית היא תושבי חוץ. למשל, אברך שלמד בישיבת מיר, קיבל אזרחות, ולאחר חמש שנים חזר לחו"ל. הוא נשאר רשום בפנקס הבוחרים באותה שכונה, אבל בפועל הוא לא קיים בארץ. במאגרים שלנו אנחנו יודעים מי גר פה ומי לא".
לצד זאת, מציין ובר שינוי מגמה מסוים: "היום לאט-לאט אנשים מקבלים חשיבה עצמאית ולפעמים מחליטים שלא לצאת להצביע".
למרות התחזוקה השוטפת ומערכי הטלפונים, ובר מבהיר מהו הגורם המכריע שמניע את הציבור לקלפי בסופו של דבר: "בסופו של תהליך, הקלף המנצח זה הרבנים. ה'קול קורא' שמתפרסם לקראת השבת שלפני הבחירות, והכינוסים שנערכים איתם – זה מה שמביא את התוצאה".
מכונת השטח של ש"ס: מהמוניציפלי ועד ל-AI
אם אצל האשכנזים המוקד הוא השטיבל הקהילתי, בש"ס מדובר באופרציה ארצית שמתחילה מהשלטון המקומי וצומחת מתוך מערך נתונים טכנולוגי מתקדם. מנכ"ל תנועת ש"ס, חיים ביטון, מספר על אחד ממנגנוני השטח הגדולים והמשומנים בישראל.
"החוזק הגדול של ש"ס מתחיל במוניציפלי", מספר ביטון. "לתנועת ש"ס יש את הייצוג המוניציפלי הגדול ביותר בארץ כ-220 נציגים שנבחרו ברחבי הארץ ועושים עבודה במשך כל ארבע השנים. אתה לא מגיע למערכת בחירות בחלל ריק. הם מכירים את השטח, מטפלים בציבור, וברגע האמת הם אלו שהופכים למנהלי המטות עם הצוותים שלהם. סעיף השטח הוא המרכיב המרכזי ביותר בתקציב הבחירות שלנו".
ביטון מתאר את המבנה הארגוני ביום הבחירות: בראש המערך יושב יו"ר התנועה אריה דרעי, שצופה ומפקח על כל המנהלים, מנהלי האזורים, ראשי המטות והסוללות לאורך כל היום. מתחתיו מערך לוגיסטי ותקציבי שלם שמופעל בשטח. בסוף כל פעיל שטח מקבל אחריות ישירה וממוקדת על כ-50 בתי אב בלבד. תפקידו לעקוב, לבדוק ולשוחח ישירות עם המצביעים והמתלבטים – לעיתים בהגעה פיזית לבתיהם.
ביטון מחדד את החישוב הדמוגרפי: "אנשים חושבים שבית אב זה 4-5 קולות, אבל ביום הבחירות הממוצע הוא סביב 1.5 מצביעים לבית אב, ובתל אביב אפילו 1.3".
הוא מספר כי ש"ס מפעילה כלים טכנולוגים מהשורה הראשונה. לדברי ביטון, התנועה מחזיקה במאגרי נתונים שנבנו במשך שנים רבות, לצד מערך מפתחים קבוע: "המערכות שלנו כולות עובדות היום בשיטות AI עם כל הכלים האפשריים. המטרה היא לנתח את השטח, לבדוק ולמיין בכל רגע נתון. אדם שיכול להגיד היום שהוא לא מצביע ש"ס - יכול לשנות את דעתו בעוד חודש. אנחנו לא מסתמכים על סקרים חיצוניים, יש לנו מחקרים שלנו ונתונים ישירים מהשטח".
ההתמודדות עם המגבלות והיעד האמיתי
האתגר הגדול של מערכת הבחירות הנוכחית מגיע מהזירה המשפטית. פסיקת השופט שאסרה על העברת דיווחי הצבעה ישירים מתוך הקלפיות חייבה את ש"ס לבצע התאמות בזק.
"אני כמשפטן חושב שהחלטת השופט מוטעית״ אומר ביטון ״מטרתה של דמוקרטיה היא להגדיל את שיעור ההצבעה, בעולמות המשפט יש כלל ברור שאין החלטות רטרואקטיביות. זו החלטה שמשנה דברים באמצע המשחק. במדינות אחרות ההצבעה ממוחשבת וכל המפלגות יודעות בזמן אמת מי הצביע. בעבר ידענו תמונת מצב מדויקת, החל מהיום המידע יהיה פחות ודאי- אדם יכול לומר שהוא הצביע בקלפי אחרת או בקלפי נכים. אבל אנחנו לא נבהלים: התאמנו את כל המערכות שלנו לשיטה החדשה, וכל פעיל מצויד באפליקציה שמעדכנת מי הצביע וממשיכה לדחוף את השטח".
כשנשאל ביטון על יעד המנדטים של המפלגה והדיווחים על שאיפה ל-12 מנדטים, הוא מסרב להתרגש מתחזיות: "אנחנו מודעים לקמפיין המורכב, לרעל ברחובות ולמה שקורה במערכת המשפט. אנחנו לא עוסקים במספרים ולא מתרגשים מסקרים שמנבאים לנו תמיד 6, 7 או 8 מנדטים חודשיים לפני הבחירות. ש"ס תמיד הוכיחה את עצמה. היעד שלנו הוא פשוט: להביא את המקסימום האפשרי מהשטח, והשטח שלנו יציב, מסודר ועובד בכל הכוח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו