ככה מתנגדים למדינה פלסטינית?

צריך להטיל ספק, לפחות ספק, בהצהרה הנחרצת של גדי איזנקוט בראיון לדני זקן ב"ישראל היום" ביום שישי האחרון, על התנגדותו למדינה פלסטינית, "טעות מרה" כהגדרתו, בוודאי אחרי 7 באוקטובר.

אני, אישית, מתקשה להאמין לו. מי שבאמת מתנגד למדינה פלסטינית, הרי לא מתנגד באותה נשימה ובאותו ראיון למתווה הסיכול מספר אחת למדינה שכזאת: תוכנית הבינוי ב־E-1, שאמורה לחבר את מעלה אדומים לירושלים, ולמנוע מהפלסטינים ליצור בעתיד רצף מדינתי מצפון (אזור רמאללה) לדרום (אזור בית לחם).

E-1 היא אכן "מקל בגלגלי התוכנית להקמת מדינה פלסטינית", כפי שטוענים הדמוקרטים בארה"ב ומדינות באיחוד האירופי. אלא שאיזנקוט אינו מוכן לתקוע אותו שם. מי שבאמת מתנגד למדינה פלסטינית היה צריך לברך את נתניהו, על שסוף־סוף נכנע ללחץ הנכון מצד שותפיו הקואליציוניים לבנות בשטח E-1, במקום להיכנע - כפי שעשה שנים רבות - ללחץ הלא נכון מצד אירופה וארה"ב להקפאה במקום.

מבחן ההצבעה

מי שמתנגד למדינה פלסטינית, גם אינו "בורח" מההצבעה החשובה בכנסת, ביולי 2024 (אחרי שהמלחמה כבר פרצה!) בעניין המדינה הפלסטינית. ויהיו הסבריו הטקטיים והפוליטיים להיעדרותו טובים ככל שיהיו - במבחן ההצבעה הוא לא היה שם. הכנסת אימצה אז ברוב עצום של 68 ח"כים החלטה הרואה בהקמת מדינה פלסטינית סכנה קיומית. איזנקוט בחר להיעדר (גם נתניהו, אגב, לא היה שם, מסיבותיו שלו).

מי שמתנגד למדינה פלסטינית, לא מתנגד בכזאת נחרצות לסיפוח שטחים ביהודה ושומרון, ואינו דבק, גם אחרי 7 באוקטובר, בקונספציית גושי ההתיישבות בלבד, מבלי להתחייב שגם יישובים שמחוץ למפת הגושים ייכללו במפת ההסדר שלו.

היפרדות ממי?

ובעיקר בעיקר - מי שמתנגד למדינה פלסטינית אינו מדבר כל שני וחמישי על "היפרדות" מהפלסטינים, שכה חיונית לישראל. הרי מרבית הפלסטינים כבר הופרדו מאיתנו בהסכמי אוסלו. הם חיים כיום בשטחי A ו־B, הנתונים לשליטה אזרחית או ביטחונית של הרש"פ. אז ממה וממי עוד איזנקוט רוצה שניפרד? האם הוא מתכוון לפלסטינים שחיים בשטחי C, קשה להאמין. בשטח הזה יש רק כ־250 אלף פלסטינים בלבד מול חצי מיליון ישראלים שמספרם עולה כל העת. אז על איזו היפרדות הוא מדבר?

איזנקוט מודע היטב לכך שמדינה פלסטינית היא פרס לטרור ותהווה "חממת טרור של חמאס ואיראן" ו"איום קיומי על גוש דן", ולמרות זאת, בעתיד, אינו שולל מדינה כזאת ומתכנן "היפרדות" ממי שכבר נפרדנו ממנו. וזה, במחילה מכבודו של איזנקוט, ניסיון "להחזיק בחבל משני קצותיו" ועוד בסוגיה ליבתית שבצדק רב מגדירה שמאל וימין בבחירות האלה.

סביר אפוא בהרבה לקרוא את דברי איזנקוט משישי האחרון, בצמוד לשאלה המהדהדת שהציג יועצו, רונן מנליס, מול המצלמות אך לפני חודשים אחדים: "מה צריך לעשות כדי שהציבור יחשוב שאיזנקוט בימין?"

ממכלול התבטאויותיו של מנהיג "ישר" אחרי 7 באוקטובר, מותר להניח ש"ההיפרדות" הבאה, על פי גרסתו, לא תהיה בהכרח נגזרת של מצוקה דמוגרפית, אלא היפרדות לטובת חלוקה מחודשת של הארץ, שהתוצאה הבלתי נמנעת שלה היא הקמת מדינה פלסטינית. אלא שכעת, רגע לפני בחירות, כשהבוחרים מבינים שמדינה פלסטינית היא מתכון לאסון נוסף, איזנקוט בורח מהנוסחה הזאת כדי שהבוחרים לא יברחו ממנו.