מאז שאחוז החסימה עלה לרף 4 המנדטים אי שם ב-2015, ישראל הספיקה לעבור לא פחות מ-6 מערכות בחירות, ובכל אחת מהן התרחשה תופעה מוזרה. מאז העלאת אחוז החסימה, בכל פעם שכמה רשימות בימין האידיאולוגי התמודדו בנפרד על אותו מאגר מצביעים, לפחות אחת מהן נותרה מחוץ לכנסת.
ב-2015 הבית היהודי הגדול של בנט ואורי אריאל סיימה על 8 מנדטים, בעוד יחד של אלי ישי וברוך מרזל הגיעה למעט פחות מאחוז החסימה ושרפה קרוב ל-4 מנדטים; ב-2019 סבב א' איחוד מפלגות הימין הגיע ל-5 מנדטים והפיל את הימין החדש של בנט וזהות של פייגלין מתחת לאחוז החסימה - ואת קואליציית נתניהו; ב-2019 סבב ב' ימינה של בנט-רפי פרץ-סמוטריץ' הגיעה ל-7 מנדטים בזמן שבן גביר שרף 2 מנדטים יקרים מתחת לאחוז החסימה.
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
ב-2020, רגע לפני הקורונה - רק ימינה הגדולה הצליחה לעבור, וגם זה בקושי - 6 מנדטים. ב-2021 סמוטריץ' ובן גביר התאחדו ועברו את אחוז החסימה אחרי שנתניהו קרא ביום הבחירות להצביע להם, בזמן שבנט כבר לא היה חלק מגוש נתניהו על מלא; וב-2022 נתניהו איחד את סמוטריץ' ובן גביר בזמן שאיילת שקד שרפה מנדט וחצי ימניים.
>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<
כשקוראים את ההיסטוריה הזו, אפשר להבין מדוע ראש הממשלה עסוק כל כך בימים אלו בסידור המפלגות שממצבות את עצמן מימין לו. התקדים, שאין מי שמכיר אותו יותר טוב מנתניהו, מבהיר שאחרת הוא עלול למצוא את עצמו עם רוב בקלפי, אך ללא קואליציה. האירוע מבחינת נתניהו מורכב כרגע בעיקר מעופר וינטר, "רדיקל חופשי" חדש שלא מחויב למרותו בתוך גוש הימין, לצד השחקנים הוותיקים יותר בגוש - איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.
יו"ר הציונות הדתית הוא קצת כמו הילד שנשאר אחרון בכוחות בכדורגל. אף אחד לא לקח אותו, אבל בלעדיו אין משחק. בן גביר ונתניהו שוחחו השבוע על "הנזק האקטורלי" שבעיית סמוטריץ' עלולה לגרום להם. בן גביר לא רוצה את סמוטריץ' שמרחיק לדבריו מצביעים חדשים, מזרחים מהפריפריה ואפילו חרדים. נתניהו גם הוא לא מעוניין לשריין את סמוטריץ' במפלגה, בדיוק מאותן סיבות.
אבל את המעגל חייבים לרבע, וכבר בימים הקרובים. נתניהו הבין שבעופר וינטר הוא לא יכול לשלוט, ולכן החליט לפתוח במסע לחצים ציבורי נגד בן גביר - כולל סדרת התכתשויות פומביות, והאשמה "שבן גביר מסכן את גוש הימין".
ייתכן שמבחינתו של השר לביטחון לאומי מדובר רק בטקטיקת משא ומתן - אבל יש אמת מסוימת בדבריו. למעשה, כל השחקנים במצב הזה צודקים, וזו בדיוק הטרגדיה. בן גביר אכן מצליח להגיע לקהל רחב יותר, ומושך לקלפי מצביעי פעם ראשונה - לצד מאוכזבי ש"ס שכועסים על התמיכה בחוק הפטור מגיוס ונטישת חיילי צה"ל.
סמוטריץ' עדיין שווה 3 כיסאות בכנסת בזכות הבייס - אותם תושבי כביש 60 שמייצגים פחות או יותר באופן מושלם את רשימת המפלגה, ועופר וינטר יאבד הרבה מהמשיכה שלו אם יילך בסוף עם אחת ממפלגות הימין הקיימות - אחרי שהתחייב לרוץ רק עם אנשים שלא היו נגועים בטבח שבעה באוקטובר.
למשוואה הזו נכנסים גם שחקנים קטנים יותר, כמו אבי מעוז, משה פייגלין ומיכאל בן ארי. נתניהו בינתיים פחות מעורב באירוע הזה, בעוד רסיסי מפלגות הימין הקיצוני מתקרבים לאיחוד - בתיווכו של ברוך מרזל. ייתכן שריצה של סמוטריץ'-מעוז-פייגלין, לצד בן גביר ווינטר בנפרד, תספיק כדי להעביר את כל שלושת המפלגות - אבל מדובר במשחק מסוכן מידי שיכול לצאת משליטה מהר מאוד, ולהביא לשריפת כמויות קולות בלתי נתפסות.
הפתרון נמצא אי שם במחוזות הוויתור על האגו, דבר שהפוליטיקאים שלנו לא מצטיינים בו במיוחד. גם ויתור של נתניהו על חלק מהשיריונים לטובת שיריון לאחד מאנשי סמוטריץ', כדי ליצור תשתית לאיחוד - עלול שלא להספיק.
קשה לראות איך המשבר הזה מגיע לפתרון, ונתניהו נכשל באחת מנקודות החוזקה המפורסמות שלו על שותפיו - ניהול הגוש - דווקא כשהוא עומד בפני סכנת הדחה. הוא מוזמן לשאול את יאיר לפיד מה המחיר של כישלון בסידור המפלגות הקטנות שאמורות להיות הבסיס לקואליציה הבאה שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו