מעולם לא היו פערים כאלה בין הסקרים, אבל יש דבר אחד שבכל זאת משותף בין אלה שחוזים לנתניהו תבוסה היסטורית ואלה שצופים לו ניצחון היסטרי: לפי כולם, המעברים בין הגושים כמעט ולא קיימים.
כמה מנדטים יכולים בכל זאת לזוז בין גוש הקואליציה והאופוזיציה? התשובה היא שישה אחוז, משהו כמו שבעה מנדטים.
גם אם מנכים את אלה שבסוף לא יחליפו גוש, או את אלה שיתקזזו זה עם זה, עדיין אפשר להניח שלפחות שלושה מנדטים יכולים להחליף צד. זה קריטי, כיוון שהולך ומתברר שסוגיית הרוב הציוני – או היהודי, תלוי לפי מי – הופכת לשאלת הבחירות. הרי איזנקוט הבהיר את תכניתו להשבעת ממשלה: מי שאיתו יצביע בעד, והערבים יימנעו בלי מו״מ קואליציוני ובלי מגע יד אדם.
לפי דודי חסיד שלנו הפער בין הגושים עומד על שישה מנדטים נכון להשבוע, שזה בעצם שלושה מנדטים שעוברים צד. אם נתניהו משיג אותם, תכנית איזנקוט מסוכלת.
ובכן, התשובה היא שזה אפשרי, אבל דחוק. 6% מתלבטים, שיעור שווה בשווה בין המתכוונים כרגע להצביע לקואליציה ולאופוזיציה.
מה שלא פחות מעניין הוא שבאופוזיציה 8% - חמישה מנדטים – מתלבטים בין יותר משתי מפלגות, וזה טבעי לאור העובדה ששלוש מארבע מפלגות הגוש הן חדשות. הבלבול מגיע לשיאו אצל הדתיים לאומיים – 22%.
מה הפלא שכל הרשימות חוץ מרע״מ ויהדות התורה מציעות מועמד סרוג. החדשות הרעות עבור מפלגות הגוש: רק שני אחוז מהם, בקושי רבע מנדט, מתלבטים בין הגושים. הרבה רעש, מעט מאוד תוצאות בשטח.