הכוח החרדי, הדילים וההפתעה של אלמוג כהן: מפת הכוחות החדשה בליכוד

המלחמה בדיפ סטייט אין - המאבק למען יו"ש אאוט: אם עד עכשיו מי שהתגייס בכל כוחו למאבק למען ההתיישבות היה זוכה לדילים ולתמיכת המתפקדים החופשיים גם יחד, ועושה את דרכו עד למקומות הריאליים, תוצאות הפריימריז מלמדות מה באמת הניע הפעם את מתפקדי הליכוד לקלפי - המאבק למען היכולת למשול, נקרא לזה כך. או בתמצית: מי שנאבקו בעד החיילים ונגד הפצ"רית - אלמוג כהן, שהפתיע, משה סעדה וגם טלי גוטליב. הבעלות על יו"ש עברה במלואה לסמוטריץ', שהוכיח יכולות.

החרדים באים

התעשייה האווירית ומטה יו"ש אאוט, המטה החרדי - אין. אחת התופעות המדהימות שניתן היה לחזות בהן אתמול הייתה הארגון של המתפקדים החרדים בליכוד. זר שהיה נקלע לאזור היה בטוח שמדובר בפריימריז של יהדות התורה, אילו היו מתקיימים כאלה.

חסידים ונשותיהם זרמו לבנייני האומה כדי להציג את בחירתם לרשימת הליכוד, מלווים בכל פעם בפעיל מזוהה בשרוך אדום. השאלה למה הם מצפים מהרשימה, שנועדה להיות בית למצביעים חילונים ומסורתיים, צריכה להטריד את נתניהו יותר מאשר את שותפיו במפלגות החרדיות.

אזהרה - פוליטיקת זהויות לפניכם: אמנם העומד בראש הליכוד אשכנזי מבית, אך לצמרת הרשימה שלו התברגו ומתברגים הפעם, ביתר שאת, מועמדים מזרחיים. כהן, סעדה, אוחנה, אלמוג ומיקי זוהר כבשו את הצמרת ומעידים על המתפקדים, על הבוחרים ועל הזדהות המפלגה עם בוחריה. שאלת השריונים שבהם יבחר נתניהו תעמוד גם היא במבחן הזהות הזו.

על ניסיון החיסול של ברקת אין מה להרחיב. לעומת זאת, הזכייה של רגב במקום השמור לאישה הראשונה בליכוד מלמדת על כוחה שלה ועל כוחם של הדילים בליכוד וראשי הרשויות - הפוקדים הגדולים - אל מול המתפקדים החופשיים. אלה בחרו בגוטליב למרות 24 שעות של קמפיין נגטיב ממוקד נגדה, היישר מלשכת נתניהו. מסקנה: אם נתניהו יוצא נגדך ואתה תלוי במאורגנים - אתה גמור. כשאתה נסמך על המתפקדים החופשיים במפלגה, גם אם כוחך קטן - אתה מוגן.

טעם אישי 

שניים יצאו לדרך לאחר הפלת ממשלת השינוי: עידית סילמן ועמיחי שיקלי. לשניהם מניות זהב בכך שממשלת השינוי לא שרדה, והיישר ממפלגתו של ראש הממשלה לשעבר בנט הם זכו לשריון במפלגתו של ראש הממשלה נתניהו, בלי לעבור קודם בשטח הליכודי.

תוצאות הפריימריז של שניהם מלמדות, תרצו או לא, על השיטה - שלה מגרעות רבות, אבל גם חוכמת המונים ייחודית. שיקלי הביצועיסט זינק והתברג במקום ה-16, לפני שרי ליכוד וח"כים ותיקים, ואילו סילמן, שעבדה בשימון המערכת הפוליטית הליכודית, נזרקה למקום ה-47.

הכוח של ברדוגו: הידרדרותו של שלמה קרעי ברשימה, כתוצאה מקמפיין ממוקד של ברדוגו נגדו ומשיכה בחוטים מאחורי הקלעים, מלמדת יותר מכל על כוחו של האחרון בליכוד.

דוד ביטן מול אבי דיכטר: להיות כינור שני לנתניהו לא יספיק כדי להתברג בצמרת. ראו את כוחו של ביטן המאורגן, שהכריז על נתניהו מלחמה בפומבי ומתברג במקום ריאלי, לעומת דיכטר, שצועד לצד נתניהו כברת דרך ארוכה.

גם הפלופ של נתניהו ובני ביתו על משבצת האישה החדשה - כשביום אחד הוא מבקש מרות קבסה אברמסון להתמודד, וביום הבחירות מודיע, בעצת בנו, על תמיכה באסנת זהר - מלמד שלנתניהו אין נאמנות לאיש וגם לא נקמנות צרה, רק אסטרטגיה קרה.

הציונות הדתית בחוץ? רק לכאורה, שכן סעדה חובש גם הוא כיפה סרוגה והתברג גבוה, לעומת עמית הלוי ואביחי בוארון, שני חברי כנסת פעלתנים מאוד שלא הצליחו להבטיח את מקומם ברשימה לכנסת הבאה. אז מה קרה שם? התחזקות המסורתיות על פני הכיפות הסרוגות ככלל, המשקפת גם את מה שקרה בשטח עם מצביעי הציונות הדתית, שכתוצאה מוויתורי הגיוס לחרדים עדיין מחפשים להם בית בין המפלגות החדשות.

עכשיו הוא צריך לסדר את הבית

אחרי שהפריימריז בליכוד חלפו, נתניהו יצטרך להכניס ידיים לנעשה בגוש הימין מרובה המפלגות. אחרת, את המנדטים שיציל עבור הליכוד באמצעות הרשימה המהודקת, הוא יפסיד לטובת הרפתקאות בנות מנדט עד שניים שירחיקו אותו מרחק רב מכיסא ראש הממשלה.

אלא שהפעם הוא בבעיה - מנהיגי המפלגות החדשות אינם כפופים למרותו, ורבים מהם סולדים מהשפעתו. גם בן גביר וסמוטריץ' הבהירו שריצה משותפת אינה על הפרק הפעם. יותר ממפלגת ימין אחת ברקע - ונתניהו ישוב חיש מהר לכיסא ראש האופוזיציה.

הפריימריז הסתיימו, אבל לא קרבות הפנים בליכוד. עכשיו מגיע שלב המאוכזבים: להשיב מלחמה או להתדפק על דלתו של נתניהו בדרך לעבודה הבאה שלהם.