רגע לפני סגירת הרשימות: מה מציעה לכם כל מפלגה?

רשמית - מערכת הבחירות הושקה לפני כמה שבועות. אבל חום יולי-אוגוסט וחופשות הקיץ עושים את שלהם. לקראת סגירת הרשימות בתחילת ספטמבר המפלגות כבר גיבשו פחות או יותר את המסרים שלהן לבוחרים, ומנסות לשכנע מה יביאו לכנסת. אז מה המצב שבו כל אחת מהן נמצאת כרגע, ומה בדיוק הן מציעות לבוחרים? יצאנו לבדוק.

לחשב מסלול מחדש

מפלגת השלטון נמצאת במלכוד: השותפים הטבעיים, המפלגות החרדיות, מאוכזבות מהקדנציה של "הגוש האמוני" בממשלה, ומאיימות שלא להצטרף לנתניהו.

מצד שני, הליכוד סופג ירידה משמעותית בתמיכה, גם בגלל טבח שבעה באוקטובר וגם בעקבות כניעת נתניהו לדרישות החרדים. נתניהו מקווה לשריין דמויות ימין ממלכתי שיחזירו אליו את הציבור הזה וישכנעו אותו כי הוא היחיד שיכול להקים ממשלה לאומית רחבה.

הליכוד מתמקד בהצגת איזנקוט כ"שמאל שיקים מדינה פלסטינית", ובתלותה של האופוזיציה במנסור עבאס. ייתכן שההצטרפות של יואב סגלוביץ' לרע"ם תדרוש מהם לחשב מסלול מחדש.

ההפך מנתניהו

גדי איזנקוט מנסה לייצג את האנטיתזה לנתניהו, כמאחד וממלכתי ומרוקאי מסורתי מהפריפריה. איזנקוט נמנע מלנצל באופן ישיר את היותו אב שכול, אך גם זהו שיקול שנכנס למשוואה אחרי טבח שבעה באוקטובר והמלחמה.

בניגוד לשותפיו לגוש, איזנקוט משתמש ברטוריקה עדינה יותר בסוגיית גיוס החרדים. מטרתו היא לקחת את הקולות שנתניהו איבד, אבל לא להצטייר כשמאלני מדי בסוגיות ליבה, כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסתמכות על רע"ם.

מתמקדים בעשייה

בנט מתמקד בשבועות האחרונים פחות בעמדות פוליטיות ויותר בעשייה שהוא מתכוון להביא לממשלה. הקמפיין מציג את חברי "ביחד" כאנשי המקצוע והפוליטיקאים המנוסים ביותר, ש"יכולים להיכנס מחר בבוקר למשרדי הממשלה ולהתחיל לעבוד".

בנט מציג תוכניות מפורטות בשורת נושאים אזרחיים דחופים, בהם תחבורה, כלכלה ומלחמה בפשיעה. ב"ביחד" מאמינים שהדרך לסחוף את מצביעי גוש השינוי, שפחות מזדהים באופן טבעי עם עמדותיו של בנט, לצד מאוכזבי הליכוד, היא לשכנע שהם האנשים שמסוגלים להחזיר את המדינה למסלול נורמלי.

למשרד הביטחון?

הקמפיין של בן גביר מתמקד בהישגים שהצליחה המפלגה לצבור לכאורה בשנים האחרונות - ובראשם הרעת התנאים של המחבלים בבתי הכלא והעברת חוק עונש מוות למחבלים.

בנוסף, בן גביר מנסה לקרוץ למצביעי הליכוד באמצעות קו תקיף בנוגע למערכת המשפט, ובראשו דרישה להדיח את היועמ"שית. בן גביר מתחרה גם על קולות המצביעים הציוניים המאוכזבים של ש"ס, שזועמים על הקידום של חוק ההשתמטות.

אבל ייתכן שבן גביר מכוון למשרד הביטחון ועשוי להתנות את קבלת התפקיד בכניסתו לממשלה הבאה. לא סתם הסיסמה שנבחרה לקמפיין היא "מי שמאמין לא מפחד".

סוחבים שמאלה

ואם בן גביר מבטיח לקחת את הממשלה הבאה ימינה, הדמוקרטים מתכננים לקחת אותה שמאלה. היו"ר יאיר גולן דורש שהמפלגה שלו תהיה זו שתקבל את התיקים שהם ציפור נפשו של הציבור השמאלני-ליברלי בישראל: משפטים, חינוך, תקשורת וביטחון פנים, על רקע הכהונה מעוררת המחלוקת של בן גביר.

בינתיים, התבטאויות מעוררות מחלוקת של חברי הרשימה עלולות להוביל לזליגת קולות לשותפים המתונים יותר בגוש, וגולן יצטרך לשכנע שהוא יידע להתפשר בתוך הממשלה הבאה כדי לא להכשיל את הקמתה, בלי לוותר על עקרונות הליבה של מצביעי השמאל.

מול אחוז החסימה

סמוטריץ' מתמקד בשני צירים מרכזיים: ראשית, הצגתו כאיש מקצוע רציני ומעמיק שיכול להצליח ברמה הלאומית בכל תפקיד ביצועי בכיר, למרות הכהונה מעוררת המחלוקת במשרד האוצר.

אבל בבייס שלו סמוטריץ' מתמקד בהישגים ובמהפכה שחולל דווקא בתפקיד השר הנוסף במשרד הביטחון, האחראי על ההתיישבות. הוא חולל ביהודה ושומרון מהפכה, ויקווה שההתמקדות בנושא זה - ולא בהפניית הגב לכאורה לציבור המשרת בסוגיית חוק ההשתמטות - תאפשר לו לצלוח את אחוז החסימה.

מכוון ללשכת רה"מ

ליברמן צירף שורת דמויות נרחבת למפלגתו, ועומד להחזיק באחת הרשימות המגוונות ביותר במערכת הבחירות הנוכחית.

מפלגתו תתמקד בפנייה לקהל הרוסי ולקהל הימני-ליברלי, ששואף לסיים את ההשתמטות החרדית ואת הזרמת הכספים לישיבות. הפעם ליברמן טוען שהגיע תורו לכהן כראש ממשלה. מטרתו תהיה לשכנע את הציבור ואת שותפיו שעם מספר מנדטים קטן יחסית (אבל דו-ספרתי) הוא יהיה מסוגל לחבר את גוש השינוי המסוכסך.

ייתכן שההתנצחויות עם יאיר גולן נועדו למשוך מצביעי ימין מאוכזבים שרוצים ממשלה אחרת, אבל עם מדיניות ימנית.

מול סיוט ההשתמטות

שתי המפלגות החרדיות מגיעות אחרי קדנציה שבמהלכה ההשתמטות הפכה לסיוט הכי גדול של הציבור החרדי שנמצא תחת איומי מעצר. יהדות התורה, שמכריזה על התנתקות מגוש הימין, תצטרך לשכנע את המאוכזבים שתצליח להביא הישגים גם כאופוזיציה לכל ממשלה שתקום.

בנוסף, בניגוד לש"ס - הקהל של יהדות התורה ממושמע יותר, והבייס מספיק נרחב כדי שמספר המנדטים יהיה דומה.

דרעי מתמודד עם אתגר כפול: גם לשכנע את הבייס החרדי שיצליח להסיר את איום המעצרים, וגם להחזיר את המצביעים המסורתיים המאוכזבים מהתמיכה בהשתמטות. גם כניסה של שחקנים כמו אלי ישי עשויה לטרוף את הקלפים מבחינתו. ש"ס תצטרך לשבור את הראש כדי לא למצוא את עצמה במספרי מנדטים נמוכים (7 לפי הסקרים האחרונים).

הגוש השלישי: מי בראש?

בגוש השלישי יש הבנה בסיסית: או שתהיה מפלגה אחת, או שלא תהיה בכלל. אם יותר ממפלגה אחת תרוץ תחת הטיקט של ממשלה ציונית רחבה וימין רך - אף אחת לא תעבור את אחוז החסימה.

לכן המשחק האמיתי הוא מי יהיה האחרון שיישאר לעמוד, ויוביל איחוד גדול שכזה. קהל כבר יש, אבל רק כאשר השחקנים הקטנים יצליחו להביא לאיחוד שיסחף מצביעים מפלגה כזו תצליח להפוך לכוח משמעותי.

תטרוף את הקלפים?

המפץ בגדול ברע"ם, שצפוי עם צירופו של יואב סגלוביץ' למפלגה, עשוי לסייע ליו"ר מנסור עבאס משני כיוונים. ראשית, במשיכת מצביעים יהודים ששואפים לשותפות יהודית-ערבית בממשלה, ושנית - במשיכת מצביעים ערבים ששמים בראש את המאבק בפשיעה ברחוב הערבי.

בנוסף, סגלוביץ' דורש מרע"ם להצהיר על תמיכה במדינה יהודית ודמוקרטית, ערכי מגילת העצמאות ושירות צבאי/לאומי לכל. המהלך הזה עשוי להכשיר את רע"ם ולטרוף את קמפיין "לשמאל אין ממשלה בלי הערבים".

מימוש הפוטנציאל

זה אמנם עוד לא רשמי, אבל הרשימה המשותפת (ללא בל"ד) יוצאת שוב לדרך יחד. במפלגות הערביות מתחייבים להביא להחלפת נתניהו ובן גביר בכל מקרה (גם אם זה אומר לתמוך מבחוץ בממשלה ומייד ללכת לבחירות).

התקווה שהאיחוד הגדול יצליח להמריץ מצביעים מהבית ולממש כמה שיותר מפוטנציאל הייצוג בכנסת של החברה הערבית (כולל רע"ם – קרוב ל־20 מנדטים).

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<