לאחר השבעה באוקטובר, למדנו עד כמה מסוכן להשתיק ביקורת עניינית ולהיאחז בקונספציות רק משום שהן מוכרות ונוחות. מערכת ביטחונית בריאה אינה בנויה מהסכמות אוטומטיות, אלא ממפקדים, דרג מדיני ואנשי מקצוע אשר מערערים על פרדיגמות שהתקבעו לאורך השנים ומקבלים החלטות מתוך חשיבה עצמאית ואחריות.
באותה המידה עלינו להיזהר שלא להיסחף חלילה לקונספציה הפוכה שבה כל מחלוקת מקצועית, טעות טקטית או אירוע נקודתי הופכים לכלי ניגוח בכיכר העיר הציבורית כנגד אלה שאמונים על שלום חיילינו וביטחון אזרחינו. ההכרעות המבצעיות חייבות להתבסס על שיקול דעת מבצעי גרידא, על שלום הלוחמים וביטחון האזרחים, ולא משיקולים שמקורם בלחצים ציבוריים, פוליטיים או תקשורתיים שאינם נושאים באחריות לתוצאות ההחלטה.
כאדם שעומד כיום בראש מערכת ציבורית מורכבת, ועוד לפני כן ניהל מערכות מורכבות במגזר הפרטי, אני יכול לומר בביטחון שאין מערכת אזרחית שבה מקבלי ההחלטות נדרשים לשאת אחריות, מורכבות וניהול סיכונים המשתווה לזו של מפקד מבצעי בשטח.
מפקד טוב אינו נמדד בכך שלעולם לא יטעה
את האלוף אבי בלוט אני מכיר עוד מתקופתו כמפקד אוגדת יהודה ושומרון. מי שעבד לצדו יודע שהמושג "שעות עבודה" אינו קיים עבורו. האחריות לביטחון האזור מלווה אותו בלילות, בשבתות, בחגים וברגעי השגרה כמו גם בשעות החירום, מתוך תחושת שליחות שאינה מאפשרת באמת להתנתק מן הגזרה.
אפשר לחלוק על החלטה טקטית כזו או אחרת שהתקבלה בשטח, ובהחלט לחשוב שבאירוע מסוים נכון היה לפעול אחרת. זו זכות ולעיתים אף חובה, אבל אל לנו ליצור מציאות שבה מפקדים יידרשו להכניס למערכת השיקולים המבצעית שלהם - שיקולים שמקורם מחוץ למרחב הביטחוני. מדינת ישראל כבר שילמה בעשורים האחרונים מחירים כבדים, כאשר שיקולים זרים ואג'נדות אישיות חדרו למרחב ההחלטות האסטרטגיות שהתקבלו במטכ"ל.
בתקופת שירותו של האלוף בלוט כמפקד פיקוד מרכז, התחזקה ההתיישבות בקצב חסר תקדים, הורחבו מרחבי הביטחון ונבנתה מערכת יחסי אמון עמוקה בין צה"ל לבין הנהגת ההתיישבות. לאורך כל הדרך היה ברור שפועל מולנו מפקד שמבקש להכריע את הטרור, להגן על אזרחי ישראל ולחזק את האחיזה הביטחונית וההתיישבותית ביהודה ושומרון.
מפקד טוב אינו נמדד בכך שלעולם לא יטעה. זו דרישת סף בלתי אפשרית עבור מי שמקבל אינספור החלטות מבצעיות תחת תנאי אי ודאות, לחץ זמן ומציאות משתנה. מן הראוי שכל הנושא משרה ציבורית, ובוודאי מי שאמון על מערכת הביטחון, ינהג באותה מידה של אחריות ושיקול דעת שהוא מצפה לה ממפקדי צה"ל.
גם למפקדים הטובים ביותר יש מרחב טעות טקטי, אך המבחן האמיתי נוגע לתפיסת העולם המבצעית הרחבה המנחה את אותם המפקדים, במטרה לשמור בכל מחיר על ביטחון התושבים. עלינו לבחון את עצמנו כל העת ולשאול האם אנחנו רוצים מפקדים יוזמים, שחושבים כל העת מחוץ לקופסא ויודעים לקבל החלטות קשות תחת לחץ מתמיד, או לחזור לאותה תרבות קלוקלת של טרום השבעה באוקטובר שבה החלטות מבצעיות נבחנו דרך רעשי רקע שמגיעים מהזירה הציבורית, הפוליטית והתקשורתית.
הניצחון לא תלוי באמצעי הלחימה בלבד
צה"ל זקוק למפקדים ערכיים, התקפיים, נחושים ובעלי שיקול דעת, אך יותר מכך הוא זקוק לגיבוי. לא גיבוי עיוור, אלא כזה שמבין שביקורת מקצועית היא תנאי יסוד לשיפור והתקדמות, אך לא בצורה שמכרסמת במידת האמון הציבורי של אלה שנושאים על כתפיהם את נטל שמירת ביטחונם של אזרחי ישראל.
החוסן הלאומי אינו נמדד רק במספר החטיבות, באמצעי הלחימה או בתקציב הביטחון, אלא בראש ובראשונה ביכולתנו לשמר תרבות פיקוד שמעודדת אחריות, יוזמה ואומץ לקבל החלטות. מדינה שמבקשת לנצח במלחמותיה אינה יכולה להסתפק באמצעי לחימה מתקדמים בלבד. היא חייבת להצמיח אנשים שמסוגלים לקבל הכרעות קשות בתנאי אי ודאות, ולשמר מערכת שמעודדת אותם לעשות זאת.
שי אלון הוא ראש המועצה המקומית בית אל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו