הקרב על כל מקום ריאלי: "מרחץ הדמים" שמאיים על הליכוד

בזמן שראש הממשלה התכונן ללא נודע שצפוי לו בחדר הסגלגל, ארגן עבורו חבר הכנסת ביטן כמעט תבוסה פוליטית מבית, בהצבעה במרכז המפלגה.

ביד אחת כתב נתניהו פרק נוסף בהמשך המלחמה עם איראן, וביד השנייה נדרש ללהטט בין דילים פוליטיים. וזה עוד לא הסוף. בליכוד מתארגנים למרחץ דמים בין חברי המפלגה עד להכרעה בפריימריז, על מעט מאוד מקומות ריאליים, אחרי שמונה שריונים, שלוש נשים וארבעה מחוזות. אולי מחצית מחברי הכנסת יצטרכו למצוא עבודה חדשה. זו הסיבה לשיחות ההרגעה שמקיימים אנשי לשכת נתניהו לאורך השבוע האחרון עם כל מי שיזדקקו לנחיתה רכה באזרחות.

נתניהו יצטרך למצוא זמן, בין הצרות מבית בליכוד למערכה באיראן, גם לארגון הקולות בגוש הימין, שבינתיים מתאפיין בפיזור בנוסח בחירות 92': הרבה מאוד שחקנים על המגרש ופחות מעשרה מנדטים פנויים.

השגריר לשעבר מהליכוד מתארגן לקמפיין שיצוד בדיוק את הקולות האלה, יחד עם ח"כ לשעבר יולי אדלשטיין, עליזה בלוך ודמויות חדשות במגרש הפוליטי, שמזוהות באופן מוחלט עם הימין. ההשתהות לפני ההכרזה, להבנתי, היא תולדה של פרוצדורה ולא של מהות. שאלת המתי משותפת לשחקן מסקרן נוסף שמתארגן להכרזה - עופר וינטר, שמסרב מאחורי הקלעים להצטרף למפלגות הקיימות והמוקמות. יחד עם רבים מפקודיו לשעבר, הם בונים תשתית למפלגה חדשה, והתזמון עוד לוט בערפל.

תוצאות הפריימריז בציונות הדתית השבוע חיזקו את כל מה שחסר כרגע במפלגות הימין הקיימות וסללו את הדרך לווינטר, ואולי גם לארדן, שמקפיד להזכיר שהוא בן המגזר מראשית דרכו. למרות הניגוח האפקטיבי בתקשורת הכללית, תוצאות הפריימריז היו תעודת גמר לפרלמנטרים ולשרים המצטיינים של המפלגה.

אורית סטרוק, שמנתבת דיונים ביטחוניים רק כמשקיפה בקבינט, ושמחה רוטמן, כיו"ר ועדת החוקה, קיבלו אמון מחודש מהמתפקדים. האיש של סמוטריץ' מאחורי הקלעים ומנכ"ל מועצת יש"ע, עומר רחמים, הצליח להתברג בתוך ימים ספורים בצמרת לצד הח"כים המכהנים. מתברר שהוא נשלח למשימה על ידי היו"ר כדי להרחיק מהשביעייה הפותחת דמויות "סהרוריות" שהתמודדו בפריימריז.

אבל לסמוטריץ' זה לא יספיק כדי לייצר רשימה שמביאה בוודאות למעלה מחמישה מנדטים. חלק גדול מהציונות הדתית בגבעת שמואל או בפריפריה לא מוצא בה מענה לתקוותיו. אף שהיה מעדיף, כמו כל ראש מפלגה, עוד ח"כ בצלמו, הוא יצטרך דווקא דמות שחולקת עליו בפומבי בנושאי הגיוס, דת ומדינה והיחס לחרדים. כזה הוא אופיר סופר. אלא שאליה וקוץ בה: סופר, שהיה הרגל הזו בציונות הדתית, חש מיצוי אחרי שנתיים של קרבות פוליטיים. אבל גם סמוטריץ', לפני שיתחיל לחזר אחרי אלון דוידי או דמות אחרת בציונות הדתית, יצטרך ללמוד לחיות בשלום עם הפסיפס שהוא ביקש לייצג עם הפיכת הציונות הדתית למותג מפלגתי.

כשנתניהו יתפנה לסדר את הבלאגן בגוש, הוא יצטרך לוותר על נישואי הנוחות הקודמים בין סמוטריץ' לבן גביר. לפי סקרים פנימיים של המפלגות האלה, החיבור ביניהם מבריח שניים עד שלושה מנדטים: מתיישבים שסולדים מבן גביר, ומצביעי פריפריה וחילונים שלא רוצים להכניס עוד חבר כנסת של סמוטריץ' לרשימה.

בנוסף, נשמע מאחורי הקלעים שבן גביר לא מעוניין בעוד מקרה אלמוג כהן, ואף חש מרומה מסידור הרשימה הקודם עם סמוטריץ'. מבחינתו, הוא מביא את המנדטים ולכן הוא מסדר את הרשימה. גם הוא אינו מעוניין בנפשות חופשיות נוספות במערכת הפוליטית, אלא בחיילים שיבצעו את מדיניותו.

בפער שבין המפלגות הדמוקרטיות, שמצביעיהן מחפשים מייצגים על בסיס אידיאולוגי, לבין מפלגות האיש האחד, שמצביעיהן רוצים רק את איזנקוט או את בן גביר, נכנסים עכשיו מי שרוצים להיות עם דמוקרטיה ולהרגיש בלי. בראשם עומד אחד, בנימין נתניהו, שינסה לסדר את מפלגתו ולאחר מכן את הגוש, כדי להפסיק להתחרות עם איזנקוט על תואר המפלגה הגדולה ביותר ולחזור למרוץ הבין-גושי, הנוח לו הרבה יותר. הדרך להגשת הרשימות בספטמבר מעולם לא נראתה ארוכה יותר.