בשירות נתניהו: יאיר גולן עלול לפגוע בקמפיין של איזנקוט

הפיגוע הקשה באזור חוות גלעד, שגבה את חייהם של שניים מתושביו, שב והעלה את המצב בשטחי יהודה ושומרון לראש סדר היום. הגינויים לא איחרו לבוא, והובטח כי יינקטו אמצעים חדשים כדי למנוע הישנות של פיגועים מסוג זה. מי שחרג משורת הגינויים הסטנדרטית היה יו"ר הדמוקרטים, יאיר גולן, שצייץ: "יש להצטער על אובדן חיי אדם, ישראלים ופלסטינים". באקלים הפוליטי הנוכחי זוהי אמירה קשה לעיכול בחלקים רחבים של העם.

הציוץ עלול לפגוע במאמציו של גדי איזנקוט להרגיל את הציבור לאפשרות שח"כ מנסור עבאס יהיה שותף לגיטימי לממשלה ציונית שתישען על רוב של 61 חברי כנסת. בדרכו השקטה נראה היה כי איזנקוט יצליח בכך, כחלק מתהליך חברתי ארוך של "הלבנת" עבאס ונתניהו לאחר טבח אוקטובר.

רק לפני כשלוש שנים נדמה היה ששני אישים פוליטיים שונים לחלוטין, המגיעים ממגזרים ומרקעים שונים - ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר מפלגת רע"ם מנסור עבאס - הפכו לסמלים של "אישיות בלתי מקובלת". יריביו הפוליטיים של נתניהו ראו בו אחראי מרכזי לטבח ואמרו שאסור לשתף עמו פעולה בשום תנאי. חלק ניכר מתומכיו, לרבות המושבעים שבהם, אמרו לאחר הטבח כי עליו ללכת הביתה בשל אחריותו לאירועים.

בעקבות אירועי שבעה אוקטובר והמלחמה, העם זז ימינה - ויחד איתו התרחקה האפשרות לשיג ושיח עם מנהיגי הציבור הערבי. עבאס נתפס בעיני חלקים גדולים בציבור היהודי כמי שאינו יכול להיות שותף לגיטימי בשום ממשלה. גם העובדה שהוקיע את המעשים הנפשעים לא הועילה לו. פה ושם הוא גמגם כשנשאל שאלות בנוגע לחמאס ולעזה. זה הספיק כדי להפוך אותו לסוג של משתף פעולה שאין לו זכות לבוא בקהלנו.

שוב מתברר שלפוליטיקה חוקים משלה. כשלוש שנים חלפו מאז אותו אירוע נורא, ולנגד עינינו מתחולל סוג של מהפך.

ככל שהבחירות מתקרבות, מפלגות ואישים שבעבר פסלו כל אפשרות לשבת עם נתניהו חוזרים לדבר בשפה של אינטרסים, של צורך באחדות ושל חשיבות הכרעת הבוחר. הם מציינים לזכותו את הישגי המלחמה ונמנעים מלהזכיר שהמלחמה לא הוכרעה ושהיא הייתה כרוכה בקורבנות רבים. אגב, אמירה כמו זו של יאיר גולן רק מסייעת לנתניהו ומספקת לו תחמושת למערכת הבחירות. בכל מקרה, החרם הפוליטי נסדק.

אפילו אותם תומכים מושבעים שנשבעו בפניי כי נתניהו צריך לפרוש אומרים כעת: "תראי לנו עוד מנהיג בסדר הגודל שלו". אחד מהם אף אמר: "אל תטעי. אני לא מצביע ליכוד, אני מצביע ביבי".

תנועה דומה מתרחשת במקביל גם סביב מנסור עבאס. לאחר תקופה שבה המחשבה על שותפות עם רע"ם הוצגה כבגידה, יותר ויותר קולות במערכת הפוליטית, מימין ומשמאל, מוכנים לשוב ולראות בו שחקן פוליטי לגיטימי - בין אם לצורך הקמת ממשלת מיעוט שתישען על הימנעות רע"ם, ובין אם באמצעות השתתפותה בממשלה, אם מפלגות השינוי ישיגו רוב ציוני של 61 חברי כנסת.

עבאס עצמו הצהיר כי יעדיף ממשלה בראשות האופוזיציה הנוכחית, אך הוסיף שהוא משאיר פתח לשיתופי פעולה פוליטיים בהתאם לתוצאות הבחירות. הוא גם יכול לחתום בקלות על הציוץ של גולן.

כמובן, מעמדו של נתניהו - ראש ממשלה ותיק, בעל בסיס תמיכה רחב, העומד בראש מפלגת שלטון - אינו דומה לזה של עבאס. עבאס עומד בראש מפלגה קטנה המייצגת את הציבור הערבי, המקיימת קשר עם מועצת א-שורא, שממנה הבטיח להתנתק אך טרם עשה זאת. גם הסיבות ללגיטימציה המחודשת של השניים אינן דומות.

אצל נתניהו מדובר בתמיכה עממית רחבה, בעובדה שהוא מביא לליכוד יותר מנדטים מכל מועמד אחר וביכולתו להרכיב ממשלה. במקרה של עבאס מדובר בהפנמה פוליטית פשוטה שלפיה, לאור ניסיון העבר, הוא בהחלט יכול להיות שותף פרגמטי להקמת ממשלה.

כידוע, הפוליטיקה הישראלית אוהבת להכריז על קווים אדומים מוחלטים, אך כשהמציאות משתנה - גם הקווים האדומים זזים. הסיבה לכך היא שהפוליטיקה הישראלית מונעת פחות מאידאולוגיה ומעקרונות ויותר מהיכולת להרכיב קואליציה ולהגיע למספר הקסם: 61 מנדטים. הסקרים הקרובים יעידו אם הציוץ של גולן פגע בסיכוייו של גוש השינוי.