הוזנקנו לקריאה מבית משפחה במעלה אדומים, והגענו יחד עם ראשוני המפגינים. כבר בשלב הראשון ניתן היה לראות שמדובר במנגנון מאורגן, הפעילים עומדים בקשר רציף עם מוקד ייעודי, שמעביר להם בזמן אמת את הכתובת המדויקת, מספר הקומה, פרטי הזיהוי של הדירה ולעיתים גם עדכונים שוטפים על הנעשה בשטח. בתוך דקות ספורות מתאספים עשרות פעילים סמוך לבית.
עם הגעתם למקום, הפעילים מוודאים תחילה שהמשטרה הצבאית כבר עזבה את האזור. ברוב המקרים זה אכן המצב, בין היתר משום שגם במשטרה הצבאית מודעים לכך שהמפגינים החרדים נמצאים בדרכם. לאחר שהתברר כי הכוחות אינם במקום, מבקשים הפעילים מבני המשפחה לפתוח את הדלת, נכנסים לבית, רוקדים עם בני המשפחה, שרים שירי חיזוק ומעודדים אותם על מה שהם מגדירים כ”עמידה האיתנה” מול ניסיונות המעצר. האווירה בבית הופכת בתוך דקות לאירוע תמיכה, שנועד להעניק תחושת גב למשפחה ולהבהיר כי היא אינה מתמודדת לבדה.
"המשטרה הצבאית הגיעה אליי, ברחתי מהגג": כך נראית הקפצת "צבע שחור" // יעקב הרשקוביץ
לטענת הפעילים, עצם ההגעה המהירה של עשרות מפגינים לכל ניסיון מעצר יוצרת הרתעה משמעותית. בעבר ניסתה המשטרה הצבאית לבצע מעצרים יזומים של עריקים חרדים בבתיהם, אך בעקבות ההתארגנות המהירה של פעילי “צבע שחור” וההפגנות שהתפתחו כמעט בכל אירוע כזה, צומצם השימוש בשיטה זו באופן משמעותי.
המעצרים בבתים נדירים
במהלך האירועים מבקשת המשטרה הצבאית את סיוע משטרת ישראל באבטחת הזירה ובהרחקת המפגינים, אולם בפועל, משטרת ישראל אינה מעמידה את כוחותיה לצורך ביצוע מעצרי העריקים עצמם, אלא מתמקדת בשמירה על הסדר הציבורי.
המציאות שנוצרה בשטח הובילה לכך שמעצרים בבתים הפכו לנדירים בהרבה, כאשר מנגנון ההתראה וההתגייסות המהירה של הפעילים מצליח, במקרים רבים, לשבש את מעצרי העריקים החרדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו