פתאום קם אדם ומבקש לשנות את הציבור החרדי. לא באמצעות מחאה ברחובות, לא באמצעות הקמת תנועה נגד הממסד, אלא מתוך ניסיון להיכנס אל לב המערכת הפוליטית החרדית ולהשפיע עליה מבפנים.
זהו המהלך שמנסה להוביל מוטי לייטנר המשמש כיו"ר סיעת דרך בבית שמש, שהקים יחד עם נציגים נוספים, את סיעת "הציבור החרדי".
זה לא רק לייטנר אלא שורה של אנשים נוספים, לייטנר עומד בחוד הדרישה החרדית שיצא בימים האחרונים בקמפיין רחב היקף ברחובות הערים החרדיות. הקמפיין, שהושקעו בו משאבים לא מבוטלים, אינו עוסק רק באדם אחד המבקש מקום בכנסת. הוא מבטא תפיסה שלפיה הציבור החרדי איננו מקשה אחת, וכי יש קבוצות גדלות והולכות שאינן מרגישות שמפלגותיהן מייצגות אותן.
לייטנר אינו מבקש להחליף את המפלגות החרדיות. המסר שלו הוא שהוא רוצה להיות חלק מהן. הוא דורש מקום ברשימות הקיימות, מתוך טענה שיש ציבור חרדי שלם שכמעט אינו מקבל ביטוי, חרדים עובדים, משרתי מילואים וחיילים חרדים, חרדים המשתלבים באקדמיה ובשוק התעסוקה, וכן משפחות המתמודדות עם סוגיות כמו אפליה בקבלה לסמינרים או קשיים בהשתלבות במסגרות הציבוריות.
הטענה הזו מקבלת חיזוק גם מהשיח שנשמע בחודשים האחרונים מצד ההנהגה החרדית. חברי הכנסת החרדים חזרו והצהירו פעם אחר פעם כי שליחותם המרכזית היא לדאוג ללומדי התורה. מבחינתם, זהו הייעוד שלשמו נשלחו לכנסת. אלא שבאותו זמן ישנם חרדים רבים שאינם אברכים, עובדים לפרנסתם, חלקם אף משרתים בצה"ל או במילואים, והם מתקשים למצוא מי שמייצג את האינטרסים הייחודיים שלהם בתוך המערכת הפוליטית החרדית.
כאן בדיוק מנסה לייטנר להיכנס לחלל שנוצר. הוא מבקש לייצר ייצוג נוסף בתוך הפוליטיקה החרדית, מבלי לוותר על הזהות החרדית עצמה.
אלא שכאן מגיע גם סימן השאלה הגדול. מניסיון העבר ומהיכרות עם אופן קבלת ההחלטות במפלגות החרדיות, הסיכוי שדמות כזו תקבל מקום ריאלי ברשימות הקיימות שואף לאפס. הרשימות נקבעות על ידי ההנהגה הרוחנית, והן נוטות להעדיף מועמדים המייצגים את הקו המסורתי של המפלגות. מועמד שמגיע עם אג’נדה של הרחבת הייצוג לקבוצות שלא עמדו עד היום במרכז סדר היום, נתפס כמי שמערער על סדרי העדיפויות הקיימים.
אם אכן הדלת הזו תיסגר והיא תיסגר, ייתכן שהשלב הבא יהיה חבירה למפלגה אחרת. על הרצף הימני קיימות מספר אפשרויות תיאורטיות, מפלגות או מסגרות פוליטיות המבקשות להרחיב את כוחן באמצעות שילוב דמות חרדיות שתנסה לעשות שינוי מבפנים. במסגרת הזו ניתן להכניס את הציונות הדתית עוצמה יהודית ומפלגות הימין החדשות - למשל פייגלין או וינטר, ואולי מפלגת מילואימניקים כזו או אחרת. מנגד חיבור למסגרות המזוהות עם מרכז שמאל עשוי להיות מורכב יותר, בעיקר משום שהבוחר החרדי הממוצע נוטה בעשורים האחרונים לימין.
אבל גם אם לייטנר לא ימצא את מקומו בתוך אחת המפלגות החרדיות, עצם הופעתו עשויה ללמד על שינוי עמוק יותר. לראשונה זה שנים, יש ניסיון מאורגן להציף את השאלה מי באמת מייצג את כלל הציבור החרדי. האם המפלגות החרדיות מייצגות רק את ציבור לומדי התורה, או גם את מי שבחרו במסלול חיים אחר, מבלי לוותר על זהותם החרדית?
אם תקום בעתיד רשימה שתשלב דמות חרדית מסוג זה, ייתכן שהיא תמשוך לא רק מצביעים חרדים, אלא גם קולות מהציבור הכללי. עבור רבים בציבור הישראלי, מועמד חרדי המבקש לקדם שילוב, תעסוקה, שירות ופתרון בעיות פנימיות במגזר עשוי להיתפס ככתובת לשינוי מבפנים, ולא כניסיון לכפות שינוי מבחוץ.
מוקדם לדעת אם הקמפיין הנוכחי יתורגם לכוח פוליטי של ממש. ייתכן שהוא יסתיים כפי שהחלו ניסיונות דומים בעבר, ללא ייצוג משמעותי. אך ייתכן גם שמדובר בסנונית הראשונה של תהליך רחב יותר, שבמסגרתו ידרשו יותר ויותר חרדים ייצוג פוליטי המותאם לאורח חייהם המשתנה. אם זה יקרה, השינוי לא יהיה רק במפת המפלגות החרדיות, אלא גם בהגדרה של מי נחשב ל"קול החרדי" בפוליטיקה הישראלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו