יונתן סורוצקין בירך אותי על הצטרפותי למחנה שאני שייך אליו כבר הרבה מאוד שנים: הימין הכלכלי. איני יודע אם הוא היה ציני או רציני, אבל הוא טעה (מאוד) בעובדות וראוי לתקן.
"לפיד," כתב סורוצקין, "לא קידם בשנותיו רפורמה כלכלית משמעותית אחת." כשקראתי את זה כמעט נפלתי מהכיסא של מרגרט תאצ'ר. הנה שאלה לסורוצקין: טסת לחו"ל ב-14 השנים האחרונות? כמה עלתה הטיסה?
התשובה היא שהיא עלתה לך הרבה הרבה פחות ממה שהיא עלתה לפני שעשיתי, יחד עם ישראל כץ, בהיותי שר האוצר, את רפורמת "שמים פתוחים" שהביאה לארץ את טיסות הלואו-קוסט. התמודדנו אז עם הוועד המיליטנטי של אל-על, רבנו עם כל חברי המרכז של רשות שדות התעופה, התמודדנו עם העובדה שנתניהו לא נתן לרפורמה גיבוי (הוא רק מיהר לקחת עליה קרדיט כשהתברר שהיא הצלחה מסחררת), ומאז ישראלים טסים הרבה יותר בזול. למה? כי תחרות מוזילה מחירים.
בנט: "ביום הראשון לממשלה החדשה נקים ועדת חקירה ממלכתית לטבח השבעה באוקטובר" // משה בן שמחון
רפורמת הנמלים היתה משימה קשה אפילו יותר, ואני גאה בה לא פחות. גם שם נאבקנו מול ועדים שלא היססו מעולם לסגור את שערי המדינה, אבל עשינו גם אותה. באותה ממשלה הקמתי את "נבחרת הדירקטורים" שהוציאה את המינויים הפוליטיים מהחברות הממשלתיות והובלנו תהליך ייעול אגרסיבי שהעביר את החברות מהפסד שנתי של 600 מיליון שקל לרווח שנתי של כ-2 מיליארד שקל. הרחבתי את הפטור ממכס על מוצרים מיובאים. הוצאתי לדרך את הפרטת תע"ש. הפחתתי את קצבאות הילדים, צעד מוצדק אבל מאוד לא פופולרי, שעלה לי בקולותיהם של לא מעט בוחרים.
רגע, זו רק ההתחלה. יש עוד. בתקופת כהונתי הושלם "חוק הריכוזיות", שכלל הגבלת פירמידות עסקיות, הפרדה בין החזקות ריאליות ופיננסיות (מי שיש לו בנק, לא יוכל להחזיק גם סופרמרקט), וצמצם את הריכוזיות בהקצאת נכסי מדינה. השלמתי את "חוק קידום התחרות בענף המזון", שנועד להגביל התנהגות אנטי־תחרותית של ספקים ורשתות ולשפר את שקיפות המחירים (על פי מסקנות ועדת קדמי). מעל לכל, נקטתי במדיניות קשוחה של צמצום הוצאות הממשלה וריסון תקציבי. עוד בוחרים נשרו ממני, אבל הורדתי את הגירעון ל-2.8%, מתחת ליעד המוצהר של הממשלה.
בממשלת השינוי, שנים אחר כך, התברר שנשארתי אותו קפיטליסט. יחד עם שר האוצר אביגדור ליברמן העברנו את ישראל - לראשונה מזה שלושים שנה - למצב של עודף תקציבי. השרים מן האגף השמאלי של הממשלה לחצו עלינו כל הזמן להרחיב את הגירעון ואת המעורבות הממשלתית בשווקים, אבל עמדנו מול כל הלחצים וסירבנו בתוקף. יחד עם שרת הכלכלה ממפלגתי, אורנה ברביבאי, העברנו את רפורמת היבוא והמעבר למסלולים המבוססים על תקינה אירופית - שהגדילה את התחרות והפחיתה חסמים. הובלנו מהלך נרחב של ביטול והפחתת מכסים על מוצרי צריכה ומוצרי תעשייה. העברנו מהלך של "בנקאות פתוחה" שמטרתו להקל על לקוחות לעבור בנקים ולעודד תחרות.
אני יכול להמשיך עם הרשימה הזו עוד ועוד, אבל נדמה לי שהעקרון ברור. מיומי הראשון בפוליטיקה אני מוביל קו ברור של ימין כלכלי מובהק. כשביקר בישראל נשיא ארגנטינה, חביאר מיליי, בירכתי אותו מעל הדוכן על כך שהוא "קיצץ ג'ובים, העיף מקורבים, הוריד קצבאות, נלחם בתרבות של בטלנות וחיים על חשבון אחרים."
הנשיא מיליי, פרופסור לכלכלה בהכשרתו, הנהן בהתלהבות, אבל ראיתי עליו שהוא לא מבין למה השרים וחברי הכנסת מולו מתגלגלים מצחוק. הם הבינו שהבדיחה על חשבונם. גם הם יודעים שהממשלה הנוכחית - ממשלה של קצבאות, ג'ובים, כספים קואליציוניים, השתמטות מעבודה ומשרדי ממשלה מיותרים ומנופחים - היא הכל חוץ מימין על-מלא.
כשנחזור לנהל את המדינה, נחזיר גם את הימין הכלכלי האמיתי, זה שמאמין בשווקים, מתנגד לתרבות של בטלנות, מחזק את היזמות, לא מממן בתי ספר שלא נותנים ארגז כלים לשוק העבודה, ומשקיע קודם כל במעמד הביניים הישראלי - אנשים שעובדים, משרתים, משלמים מיסים ותורמים למשק, לא רק לוקחים ממנו.
