אין חולק על כך שבנימין נתניהו הוא מנהיג בעל הישגים. גם יריביו מודים שהותיר חותם עמוק בשלל תחומים - בכלכלה, במדיניות החוץ ובביטחון. השאלה היא אחרת: האם טובת הליכוד מחייבת להמשיך להיקשר לגורלו של אדם אחד, מבריק ככל שיהיה, או להתחיל לבנות את היום שאחריו.
דווקא חברי הליכוד הם אלה שצריכים לשאול את השאלה הזו. לא מפני שהם מתנגדים לנתניהו, אלא מפני שהם מחויבים לתנועה שלהם. מפלגה שאינה מפתחת דור הנהגה חדש - וזה מה שקורה בליכוד בעידן נתניהו - מסתכנת בניוון. כ-30 שנה עומד נתניהו בראשות הליכוד, למעט פסק זמן קצר לאחר הפסדו בבחירות 1999 לאהוד ברק.
במשך כל השנים שבהן הוא מכהן כיו"ר הליכוד, כל מי שסומן כיורש אפשרי הורחק או עזב. הרשימה ארוכה, אך נמנה רק מעטים מתוכה: אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, משה כחלון, גדעון סער - שהורחק וזחל בחזרה. אחרים עזבו בכעס והקימו מפלגות, תוך שהם מונים את כל מגרעותיו של נתניהו. למעט ליברמן ובנט, איש מהם לא שרד כמפלגה. גם גלעד ארדן הורחק, וכעת הוא בדרכו להקים מפלגה. התוצאה היא תנועה גדולה ומרכזית, המזוהה לחלוטין עם אדם אחד - מצב שאינו בריא למפלגה דמוקרטית, גם אם אותו מנהיג עדיין נהנה מפופולריות בליכוד ובציבור.
אלא שהמציאות האלקטורלית מורכבת יותר. סקרים עקביים מאז טבח 7 באוקטובר והמלחמה הארוכה מצביעים על ירידה בכוחה של המפלגה, המתבטאת באובדן של 10 עד 12 מנדטים, לצד כעס על התמסרותו לדרישות החרדים ו"הלבנת" בן גביר והכהניזם. אין בכך כדי לומר דבר על יכולתו לשוב ולנצח גם בבחירות הקרובות. עם זאת, הדבר בהחלט מצדיק דיון אמיתי בשאלה האם פרישתו והחלפתו באחר יובילו לשיקום התמיכה בליכוד.
מאז הקמתו זוהה הליכוד עם המנהיג שעמד בראשו: בגין, אחריו שמיר, נתניהו, שרון ושוב נתניהו. ארבעה בלבד עמדו בראשו מאז הקמת התנועה. מנהיגי הליכוד תמיד התגאו בכך שמדובר במפלגת המונים. איש מהם לא טען שהליכוד אינו יכול להתקיים בלעדיו. כולם, למעט נתניהו, האמינו שהמפלגה גדולה מכל אדם.
תומכיו יאמרו שיהיה זה ניסיון עוועים לוותר על ניסיונו המדיני והביטחוני, על מעמדו הבינלאומי ועל נאמנותם של רבים ממתפקדי הליכוד כלפיו. גם סקרים פנימיים מצביעים על כך שהוא עדיין המועמד המועדף על רבים מחברי המפלגה להוביל אותה, ושאין אחר בליכוד שיביא את מספר המנדטים שהוא מביא.
השאלה אינה האם נתניהו הוא מנהיג גדול, אלא האם מנהיג יודע גם מתי להעביר את הלפיד. מתי לפרוש מבלי להשאיר אחריו עיי חורבות. לעיתים, המעשה הפוליטי החשוב ביותר של מנהיג אינו ניצחון נוסף, אלא יצירת התנאים לכך שהתנועה שהנהיג תמשיך לשגשג גם בלעדיו ואחריו.
אם חברי הליכוד מאמינים שהתנועה אינה מועדון של איש אחד, שכעת גם מבקש שריונים רבים ברשימה, אשר יעקרו מן היסוד את הפריימריז שבהם התגאתה המפלגה, הגיעה העת לפעול בהתאם. נדרש שמספר אנשים אמיצים ועצמאיים, מקרב חברי הכנסת של הליכוד או מנהיגי הליכוד הבולטים בשלטון המקומי, ידרשו מנתניהו לסיים את דרכו הפוליטית כדי לאפשר את תחילתו של עידן חדש בליכוד. עידן שבו המפלגה תוכיח שהיא חזקה גם מבלי להיות תלויה במנהיג אחד, מוכשר ככל שיהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו