הקרב על תפקיד המבקר: הצעד הצבוע באופוזיציה - ומה שנתניהו מנסה לקבור

על קו הזינוק, בריצה לתפקיד מבקר המדינה, ניצבים שופט העליון בדימוס, יוסף אלרון, ועורך הדין הפרטי של ראש הממשלה נתניהו, מיכאל ראבילו. ביום רביעי יכריעו 120 חברי הכנסת, בהצבעה חשאית, בין השניים.

קשה להפריז בנחיצותו של תפקיד מבקר המדינה, שבימים רגילים נוטים לזלזל בו ולהתייחס אליו כאל זבוב טורדני. דווקא בימים אלו, חשיבותו מכרעת - שכן המבקר היוצא, מתניהו אנגלמן, כמעט והשלים סדרת דוחות בעקבות טבח 7 באוקטובר.

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

מי שימונה יהיה חייב להתייחס לדוחות. להעמיק בהם או לגנוז אותם. כנראה שלא בכדי, ראש הממשלה נתניהו מתעקש למנות את עו"ד ראבילו לתפקיד, ואף אילץ כמה מחברי סיעתו להסיר את תמיכתם באלרון ולהעבירה למועמדו. מי שמתנגד לוועדת חקירה ממלכתית, יעשה הכול שאף דו"ח לא ייכתב.

התהפכות שמעלה תהיות

אלרון, בהחלט איש ראוי, זוכה לתמיכת האופוזיציה, וכאמור, עד לא מכבר גם לתמיכת עשרה מסיעת הליכוד, שחלקם ייסגרו חשבון עם נתניהו מאחורי הפרגוד על שלל נושאים, כולל השריונים שיעיפו אותם הביתה.

יש מידה לא מסוימת של צביעות בתמיכה בו על ידי האופוזיציה. אחרי הכול, לאורך שנותיו בבית המשפט העליון כשנחשב לשופט בעל גישה שמרנית, הוצג על ידי האופוזיציה כסמל למגמה שנועדה לצמצם את האקטיביזם השיפוטי. הביקורת עליו החריפה, כאשר הציג מועמדותו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון, מול יצחק עמית, ובניגוד לשיטת הסניורטי הנהוגה.

רבים במחנה שהתנגד לרפורמה המשפטית, ראו במהלך פגיעה במסורת המשפטית ובאיזונים המוסדיים. תמכו בו אז הקואליציה ובראשם שר המשפטים, יריב לוין, שאף הציע למנות אותו לשנה. התהפכות היוצרות מעלה תהיות. בהן גם השאלה, מדוע הקואליציה שחשבה שהוא מתאים לתפקיד נשיא העליון, מתנגדת למינויו למבקר המדינה?

מה שלא מפתיע שמרגע שנתניהו תמך בראבילו, מפלגות אופוזיציה תומכות באלרון. משעשע, שמי שבמשך שנים הוצג כדמות משפטית בעייתית, עצמאית, שמזוהה עם תפיסות הקרובות למחנה הימין, הפך לפתע למועמד הראוי ביותר לתפקיד מבקר המדינה. השאלה הזו אינה נוגעת בהכרח לאלרון עצמו, אלא להתנהלות הפוליטית שסביב מועמדותו.

הם כמובן יאמרו, שהכול עניין של אלטרנטיבות. הם לא חושבים שלפתע שינה את עורו והפך לליברל. הם אלו שנאלצו לשנות את עמדתם בגלל המציאות המשתנה, כדי לבלום את מועמדו של ראש הממשלה.

אלא שנשאלת השאלה, מדוע האופוזיציה לא השכילה למצוא מועמד הולם מטעמה לתפקיד? אחרי הכול, מרגע שאנגלמן נבחר ידוע המועד המדויק של סיום כהונתו. איך הגיעו למצב, שבסופו של דבר יבחרו אחד משני מועמדים שנתמכים על ידי נתניהו. בראבילו שמייצג אותו בכל העתירות נגדו בעליון, ובאלרון שבו תמך לתפקיד נשיא ביהמ"ש העליון. איש אינו מבטיח להם שאלרון ישנה פתאום את יחסו לסוגיות חוקתיות או לאקטיביזם שיפוטי.

לזכותו ייאמר שהוא עצמאי וממלכתי יותר מן המועמד האחר. יותר מכל התמיכה בו מעידה שעקרונות מתחלפים לפי הצורך הפוליטי. ושזהותם של שומרי הסף בישראל הפכה לחלק בלתי נפרד מהמשחק הפוליטי הרחב. לנו נותר לקוות, שכפי שכבר קרה בעבר, מי שייבחר ישים את טובת המדינה לפני טובת הממנה.