המפלגות החרדיות מגיעות למערכת הבחירות הנוכחית כשהן בעיצומו של אחד המשברים הפוליטיים והאידיאולוגיים העמוקים ביותר מאז הקמתן. מי שנכנסו לקואליציית ה"ימין מלא מלא" עם תקוות גדולות והבטחה חקוקה בסלע להסדיר פעם אחת ולתמיד את מעמד לומדי התורה, מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה.
המבחן החשוב ביותר של נציגי הציבור החרדי הסתיים בכישלון מהדהד, כאשר עשרות אלפי אברכים ובחורי ישיבות מוגדרים בפועל כעריקים, ומערכות התקציבים והסבסודים ספגו מכות אנושות.
חרדים חוסמים את כבישים בהפגנות על מעצר עריקים //ללא קרדיט (ארכיון)
מאחורי הקלעים, האסטרטגים במגזר כבר מבינים: המשחק הפעם שונה לחלוטין. במקום קמפיין געוואלד קלאסי נגד "הסכנה החילונית" ו ״יוקר המחיה״, כל מפלגה נאלצת להנדס קמפיין ייחודי כדי להסביר לבייס שלה - איך זה קרה במשמרת שלהם.
הראשונים לפרוש
באגודת ישראל החסידית זיהו את המלכודת הפוליטית מוקדם יחסית. בהוראת חברי מועצת גדולי התורה, הם היו הראשונים להרים אמברקס, לפרוש מהקואליציה ומהממשלה, ולסרב לשתף פעולה עם נוסחאות הפשרה השונות של חוק הגיוס שלא סיפקו את ההנהגה הרוחנית.
הפרישה המוקדמת הזו היא בדיוק קלף המיקוח שיוביל את קמפיין הבחירות שלהם. באגודה לא יתנצלו. הם יתקפו. האש תופנה ישירות לעבר מערכת המשפט, היועצת המשפטית לממשלה וסוגיית הגיוס. המסר לבוחר החסידי יהיה חד וברור: "הוכחנו שאנחנו לא נדבקים לכיסאות כשפוגעים בעולם התורה. בלי פסקת התגברות שתנטרל את בג"ץ - לא ניכנס לשום ממשלה. רק אחרי שנבטיח עליונות חקיקתית של הכנסת, נוכל להעביר חוק גיוס אמיתי".
ניהלו מו"מ עד לרגע האחרון
בצד הליטאי, בסיעת דגל התורה, התמונה מורכבת בהרבה. בניגוד לשותפיהם החסידים, הנציגים של דגל התורה ניסו להוביל קו פרקטי וניהלו משא ומתן עיקש עד לרגע האחרון ממש בניסיון להעביר חוק גיוס שיציל את עולם הישיבות מהסנקציות הכלכליות. המאמצים הללו נכשלו בקול ענות חלושה.
מכיוון שמי שבלם ועיכב את קידום החוק בשלבים הקריטיים היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדגל התורה לא יוכלו להסתפק בהאשמת בית המשפט בלבד. האסטרטגיה המסתמנת שם היא קמפיין "על הראש של ביבי". אף שהם יפנו אש מסוימת לעבר בג"ץ, עיקר החיצים יופנו לליכוד ולעומד בראשו, כמי שלא סיפק את הסחורה ולא שמר על השותפים הטבעיים שלו בזמן אמת.
"אבא צופה מלמעלה"
במפלגת ש"ס המשבר מורכב עוד יותר. המפלגה מזוהה לחלוטין עם גוש נתניהו, וקהל המצביעים הרחב שלה - הכולל מסורתיים רבים - לא יקנה בקלות קמפיין מלחמה נגד בית המשפט. השאלה הציבורית "מה עשיתם עד עכשיו?" מהדהדת בעוצמה בקרב פעילי השטח.
כאן נכנסת לתמונה הגאונות של אריה דרעי. ההתעקשות של ש"ס לקבוע את מועד הבחירות לאמצע חודש ספטמבר (טווח התאריכים של ימי הסליחות, בין ראש השנה ליום כיפור) היא יותר ממכוונת. מדובר בחלון זמנים שבו הרגש הדתי והמסורתי נמצא בשיאו.
האסטרטגים של ש"ס כבר כותבים את הקמפיין מאפס, והוא צפוי להתבסס על הנוסטלגיה והמחויבות למורשת: "אבא (מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל) צופה מלמעלה". המטרה היא לייצר לחץ תודעתי פשוט אך אפקטיבי: איזה אדם מסורתי ירצה להגיע לתפילת כל נדרי ביום כיפור, כשהוא יודע שהוא לא הצביע למפלגה של מרן?
המכנה המשותף? הפחד
למרות חילוקי הדעות, ישנו חשש אחד גדול ומשותף שמדיר שינה מעיניהם של כלל ראשי המפלגות החרדיות. הפחד הגדול בבחירות האלו אינו זליגת מנדטים למפלגות חילוניות או למפלגות ימין אחרות (תופעה שתמיד הייתה קיימת בשוליים, וגם הפעם עשויה לעלות במעט אך לא בצורה דרמטית). האיום הממשי הוא הישארות בבית.
בכירי המגזר מזהים מרמור גובר בקרב הציבור החרדי. התחושה ברחוב היא שהנציגים החרדים לא עבדו מספיק טוב ולא סיפקו את ההגנה המצופה על עולם התורה. החרדי הממוצע לא יחצה את הקווים ויצביע למפלגה כללית, אך הוא בהחלט עלול לנקוט בגישת מחאה שקטה ופשוט לא לצאת להצביע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו