פירוק אוסלו, שלב אחרי שלב: כך מתכננים בימין לשנות את המציאות ביו"ש

הצעת החוק של עוצמה יהודית לביטול הסכמי אוסלו הייתה אמורה לעלות היום (ראשון) לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, אך נדחתה לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שבימין ובהתיישבות לא מתרגשים במיוחד מהדחייה. מבחינת גורמים רבים, הצעת החוק עצמה היא בעיקר רימון עשן פוליטי ותקשורתי שנועד להפנות את תשומת הלב הציבורית למאבק הבא של הימין: פירוק הדרגתי של הסכמי אוסלו ושינוי המציאות ביהודה ושומרון.

מאחורי התהליך עומדת תפיסה שהתחזקה משמעותית מאז 7 באוקטובר, ולפיה הרשות הפלסטינית אינה פרטנר אלא גוף עוין שמהווה חלק מהבעיה הביטחונית.

תחקיר "היום" מהשבוע שעבר אף חשף כי רבים מבכירי הרשות מביעים תמיכה בטרור וממשיכים במדיניות התשלומים למחבלים. כסמל לתפיסה זו מציינים בימין את הניסיון להקים את "שכונת המחבלים" - וילות יוקרתיות שיועדו למחבלים עם דם על הידיים.

שחיקת ההסכמים דרך השטח

ח"כ לימור סון הר מלך, יוזמת הצעת החוק, מדגישה כי מהלכים שנראו בעבר בלתי אפשריים הפכו למציאות, בדיוק כפי שקרה עם תיקון חוק ההתנתקות. לדבריה, "הסכמי אוסלו העבירו מסר של חולשה ורפיסות שהפכו את ארץ ישראל למוצר שאפשר לסחור בו, מציאות שאינה יכולה להימשך אחרי ה-7 באוקטובר".

יחד עם זאת, גם בקרב תומכי המהלך מבינים כי פירוק אוסלו לא יקרה בהחלטה אחת, ומדברים על שחיקה הדרגתית של ההסכמים. השלב הראשון הוא לקיחת האחריות הביטחונית מהרשות והעברתה המלאה לצה"ל, שכבר פועל כיום כמעט באופן חופשי בשטחי A ו-B. רק בשבוע שעבר נעצר שוטר פלסטיני בחשד שתכנן פיגוע, מה שמחזק את הטענה בימין שהרשות אינה נלחמת בטרור.

השלב הבא הוא הרחבת ההתיישבות באזורים שהוגבלו בעבר, תוך שימוש בחוות חקלאיות ככלי מרכזי לאחיזה בשטחים נרחבים, אם כי בהתיישבות מדגישים כי המהלך חייב להיות מוסדר ומתואם עם המדינה וכוחות הביטחון.

מהחזרה לצפון השומרון לריבונות מלאה

גם במועצת יש"ע מצביעים על שינוי עומק בתפיסה הציבורית. המנכ"ל עומר רחמים מציין כי הציבור מבין כיום שאיפה שיש התיישבות יש פחות טרור. לדבריו, הסכמי אוסלו מייצרים מצב אבסורדי שבו שטחי A ו-B שמורים למדינת טרור למרות התנגדות הציבור. הוא מזכיר כי לפני עשרים שנה החזרה לשא-נור נחשבה לבלתי אפשרית, והיום מוקמים יישובים חדשים על בסיס כמעט חודשי.

ראש מועצת שומרון יוסי דגן מחזק את הדברים ותוקף את "המסמך המדמם" של אוסלו, תוך שהוא מציין שאבו מאזן עצמו כבר הכריז שההסכמים מתו. דגן טוען כי הרשות הפלסטינית פועלת נגד ישראל בזירות הבינלאומיות ומסיתה לטרור, בעוד ישראל ממשיכה לפעול לפי מגבלות ההסכמים. מבחינתו, הדרך לביטחון עוברת דרך אחיזה בשטח וריבונות, ולא דרך נסיגות.

למרות המהלכים הללו, תומכי המהלך מדגישים כי אין מדובר בגירוש פלסטינים או במהלך פתאומי שישנה את המציאות בן רגע. היעד הוא חזרה הדרגתית לשליטה ישראלית מלאה, תחילה ביטחונית ובהמשך אזרחית, כפי שהיה לפני הסכמי אוסלו.

המטרה הסופית היא שצה"ל יהיה הגורם הבלעדי האחראי לביטחון בכל רחבי יהודה ושומרון ללא מגבלות הסכמי אוסלו, תוך הרחבת הנוכחות היהודית בשטח. עבור חלקים גדולים בימין, השאיפה היא להחזיר את השליטה הישראלית דרך נוכחות קבועה, עד שהמציאות שנוצרה בעקבות ההסכמים תישחק מעצמה ותיעלם.