"אין בית דתי בלי מגויס": הקרב על הקול הסרוג שמתפזר בין המפלגות

הציבור הדתי-לאומי עשוי להיות הגורם שיכריע את הבחירות הקרובות. המאבק על ״ארבעת המנדטים״ הקדושים, אלו שעשויים לנוע בין הגושים, הוא שיכריע את הכף. אך לעומת האפשרות הזאת, נראה כי לציבור הדתי-לאומי אין כרגע בית פוליטי מובהק אחד.

המפד״ל סיימה את דרכה בשנת 2008 והפכה למפלגת הבית היהודי תחת פרופ׳ דניאל הרשקוביץ. בשנת 2013 נפתלי בנט ואיילת שקד גרפו 12 מנדטים במה שנחשב להישג גבוה, רק כדי לעזוב את המפלגה לקראת בחירות 2019 לטובת הרפתקת ״הימין החדש״. בבחירות האחרונות המסגרת הפוליטית המרכזית הייתה מפלגת ״הציונות הדתית״, שהורכבה משלוש סיעות: האיחוד הלאומי-תקומה, עוצמה יהודית ומפלגת נעם. נכון לעכשיו, שלוש הסיעות אינן רצות יחד, וסימני שאלה מרחפים מעל עתידן הפוליטי ומידת התמיכה המגזרית בהן, כאשר חלקן מתנדנדות בסקרים סביב אחוז החסימה.

סוגיית הגיוס כמחלוקת בוערת

נראה כי המחלוקת הבוערת ביותר בקרב הציבור הדתי-לאומי היא היחס לחוק הפטור מגיוס. בעוד שנושאים כמו היחס למערכת המשפט לא קרעו את הציבור בשאלה מה צריך לעשות, אלא יותר בשאלה איך צריך לעשות, נושא הגיוס הוא נושא שברור שבוער בקרב מגזר שרובו משלב גם לימוד תורה וגם שירות צבאי קרבי משמעותי. מכאן גם עולה התרעומת המופנית כלפי מפלגת הציונות הדתית, שלטענת מבקריה לא הציגה עמדה ברורה בנושא עד היום.

פרופ׳ אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן מסביר את המצב: ״בקרב הציבור הדתי יש אמירה שחוזרת על עצמה: 'אין לי למי להצביע, לא רוצים את המפה הפוליטית הקיימת'. הציבור הדתי הוא כנראה הציבור שהכי יושב על הגדר, וממתין לראות מה יתפתח במפה הפוליטית. אם אני קורא את הסקרים נכון, ומהשיחות שלי עם הסוקרים, אני מזהה שנושא הגיוס בוער. זה לא לחינם שכמעט כל מתנגדי חוק הגיוס בכנסת הם דתיים-לאומיים, וזה לא לחינם שלסמוטריץ׳ עצמו אין רוב בסיעה שלו בנושא הזה. וזה הגיוני, כי אין בית דתי שאין בו מגויסים לצה״ל בשלוש השנים האחרונות״.

לגבי החיבור של בנט ולפיד, כהן מוסיף: ״קח את החיבור הזה - אני לבד שמעתי השבוע מתלבטים בבית כנסת, עם פוטנציאל הצבעה לבנט, שאמרו שההתלבטות הסתיימה; הם לא רוצים להצביע ללפיד. אני מניח שבנט התחבר עם לפיד כי הסקרים שלו כנראה אמרו לו שהמצביעים שלו מהציבור הדתי הם לא רבים מדי״.

ד״ר עליזה לביא, יזמת חברתית וח״כ לשעבר, חריפה יותר בביקורתה: ״סמוטריץ׳ בגד בציבור המשרתים, אי אפשר לשכוח לו את זה. אני שומעת את זה מהשטח; החבר'ה הצעירים מחפשים אלטרנטיבה פוליטית. אבל גם החיבור של בנט עם יאיר לפיד קשה לציבור הדתי. קשה לי לראות ציבור דתי גדול שיצביע בהמוניו ללפיד ובנט, אולי אצל איזנקוט. אני בעצמי מחפשת בית פוליטי ולא יודעת למי להצביע״.

ניתוח הכוח

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כ-12% מהיהודים הבוגרים בישראל מגדירים עצמם ״דתיים״ - קבוצה שמוערכת בכ-700–800 אלף איש. בתוך קבוצה זו נמצא גם הציבור הדתי-לאומי, שלפי הערכות שונות מהווה כוח אלקטורלי תיאורטי של עד כ-20 מנדטים - אך בפועל מתפצל בין כמה מפלגות.

בבחירות האחרונות, כ-516 אלף איש הצביעו למפלגת הציונות הדתית. בחינה של קלפיות ״מגזריות״ מעלה תמונה מורכבת של פיצול: ביישוב אפרת זכתה המפלגה לכ-48% מהקולות, בעוד הליכוד קיבל כ-19% והבית היהודי בראשות שקד כ-15%. בגבעת שמואל זכתה המפלגה לכ-24% מהקולות, במודיעין לכ-10%, וביישובים כמו איתמר התמיכה נסקה ל-88%.

לפי מחקר של ד״ר אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בבחירות האחרונות שלוש מפלגות היו דומיננטיות במגזר וריכזו 80% מהקולות: 30% לציונות הדתית, 27% לימינה ו-23% לליכוד. שאר הקולות התפזרו בין המפלגות החרדיות (11%) ומפלגות המרכז-שמאל.

פרופ׳ אשר כהן סבור שמרבית הציבור לא ימהר לעבור גוש: ״רוב מכריע של הציבור לא יעבור גוש לאופוזיציה. זה נכון שיש התלבטות למי להצביע, כי הציבור רוצה קואליציה ימנית, אבל החרדים הופכים להיות בלתי נסבלים. גם ברמה האישית אנשים אומרים שלא ילכו לשמחות משפחתיות של קרובי משפחה חרדים; הסנטימנט הזה בוער חזק. הציבור הדתי-לאומי מחפש את המפלגה הימנית; מי שאומר שלא יצביע לסמוטריץ׳ עושה זאת מכל מיני סיבות זהותיות - המפלגה שם נתפסת כיותר חרד״לית מדתית-לאומית. לליכוד לא רוצים להצביע בגלל הסגנון של חלק מחברי הכנסת. לגבי אירועי 7.10, אנשים לא הולכים להצביע על אחריות אלא על מי החלופה, לכן יש ירידה בגישת ה'רק לא ביבי'״.

בהתייחסות לאיתמר בן גביר, מוסיף כהן: ״כל מי שמפלח את הקולות שלו מבין שמדובר בקולות של מסורתיים; התחרות של בן גביר היא בעיקר עם ש״ס״.

ד״ר לביא מעריכה את תמונת המצב ביום הבוחר: ״בסופו של דבר אתה תראה חלק גדול מהציבור הדתי-לאומי מצביע לליכוד. תראה, יוסי ברודני הלך לליברמן - אני חושבת שליברמן עובד חזק כדי לקבל קולות מהמגזר. לגבי סמוטריץ׳, אם הוא יעבוד ויציג רשימה של אנשים מתונים יותר, הוא יזכה לקולות. בסוף צריך לזכור שרוב הציבור הדתי-לאומי רוצה ממשלה ציונית רחבה, והוא יצביע לפי מי שהסקרים יראו שיש לו את הסיכוי להקים ממשלה כזאת״.

מחפשים פנים חדשות

בוואקום הפוליטי שנוצר, נראה כי יש מקום למפלגה שתייצג את עמדות הציבור הדתי-לאומי, בדגש על התנגדות להשתמטות משירות בצה״ל. היא אינה חייבת להיות מפלגה מגזרית קלאסית, אך עליה להיות ימנית במוצהר.

ד״ר לביא מציינת שמות שעשויים להוות אלטרנטיבה: ״אם תקום עוד מפלגת ימין מסורתית, היא תיקח את הקולות. יש שמות שמפורסמים בתקשורת כמו משה כחלון או דדי שמחי - הם שחקנים שיכולים להביא קולות מהרבה דתיים״.

פרופ׳ אשר כהן מסמן גם הוא כיוונים אפשריים: ״אני חושב שיכול להיות חיבור של 'לשעברים' - תתי-אלופים כמו עופר וינטר ואמיר אביבי. יש דיבורים גם על דמויות כמו עליזה בלוך מהמחוזות האלה״. השאלה הגדולה נותרת פתוחה: מי מהם יצליח לאחד את השורות של המגזר, שכרגע, יותר מכל, מחפש בית.