"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"אין כוחות לדאוג לעצמי": העדויות הקשות של משפחות החטופים החללים

הוריהם של גיא אילוז ז"ל ואיתי חן ז"ל תיארו מציאות של תאי משפחה מתפרקים, התפרצויות זעם וקושי להתמודד עם החזרה לשגרה • הם מחו על כך שאינם זוכים לאותה תמיכה שלהן זוכות משפחות חטופים חיים

,עודכן
0השמעה
רובי וחגית חן במסיבת העיתונאים של מועצת אוקטובר. צילום: .

במהלך דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, חשפו בני משפחות חטופים וחללים פרטים על מצבם ועל הקשיים בקבלת סיוע מהמדינה. בין היתר תיארו בוועדה את הקשיים להתמודד עם התפרצויות זעם והתפרקות התא המשפחתי.

דוריס ליבר, אמו שלגיא אילוז ז"לסיפרה בוועדה על הימים הראשונים שבהם בנה נחשב לנעדר. "היינו חייבים לשמור על שתיקה. יצאתי למשלחת ונפגשתי עם האו״ם והצלב האדום. אני לבד. גיא היה הבן היחיד שלי. אין לי כל תמיכה ממשפחה כזו או אחרת. יום אחרי חזרתי, וקיבלתי טלפון מהצלב האדום בבקשה שגיא יהיה בראש הרשימה, ושאני צריכה להעביר את כל הפרטים, ושזו שיחה חסויה ושאם אספר למישהו, אני אאבד את האפשרות היחידה לראות עוד פעם את הבן שלי.

"הרגשתי שאני חייבת לעדכן מישהו, ועדכנתי את הקצינה שלי. היא צעקה עליי בטלפון, ואז התחילה אזעקה. שם התחילו הפרעות ה-ptsd שלי. המוח שלי עבר פגיעה אמיתית. שנתיים לפני האירוע סיימתי תואר ראשון בציונים מרהיבים, והיום אני לא מצליחה לקרוא יותר מארבעה משפטים ברצף. אני לוקחת תרופות. גם את השירותים שכביכול ניתנו אני לא מקבלת. כבר אין לי כוחות לדאוג לעצמי. מי מטפל בי?".

"מי מטפל בי?", דוריס ליבר בעדות מטלטלת בוועדה לקידום מעמד האישה,צילום: .

"יש לי שני ילדים שאני לא מצליחה להיות אמא שלהם"

חגית חן, אמו של איתי חן ז"ל, סיפרה שאינה עושה דבר מלבד דברים המוקדשים לזכרו. "זה לא שקיבלנו את ההודעה שאיתי שלנו לא בחיים ותמשיכו הלאה. המשפחה שלנו מפורקת לגמרי. לא מתפקדת. יש לי עוד שני ילדים שאני לא מצליחה להיות אמא שלהם. אני כבר לא מדבר על זה שלרובי ולי היה עסק שכבר לא קיים.

"כשהחזירו את איתי ופתאום הפכנו למשפחה שכולה, אין כפתור שיכול פשוט להעביר אותנו ממשפחה של חטוף למשפחה שכולה. אני בהרגשה שלי עוד לא הצלחתי לעכל את זה שהחזירו את איתי עדיין. במעט שאני מצליחה להירדם בלילה, אני עוד במאבק להחזיר אותו. אני לא מצליחה להיפרד ממנו. המחשבה שברגע אחד המשפחה מעבירה אותנו ממשפחה חטופה לשכולה ולזרוק עלינו פסיכולוג, אני לא מבינה את זה. איפה המעטפת למשפחות החטופים החללים, ולמה אני צריכה לראות שמשפחות של חטופים שחזרו בחיים מקבלות הכרה מלאה, ואנחנו לא. גם לנו מגיע".

אביו של איתי, רובי חן, הוסיף על הדברים: "אתם בבוקר קמתם והלכתם לעבודה, העוגנים שלנו נעלמו, ואנחנו צריכים להתחיל מחדש. אנחנו תושבי העיר נתניה, ואנחנו לא זכאים לפיצויים (על העסקים). אין פה מענה ויאן פה תשובה. הגיע הזמן שהכנסת, הנציגים שלנו, יבינו שעברנו משהו שונה, צריך לעשות אפיון צרכים מה שונה אצלו, ולתת את המענה המתאים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר