הדילמה של בג"ץ: הדחת בן גביר אינה רק שאלה משפטית

העתירה להדחתו של איתמר בן גביר מכהונתו כשר לביטחון לאומי מעמידה את בג"ץ, בפעם המי יודע כמה, בפני הצורך למתוח את עקרונות הדין כדי לתת מענה הולם לאיומים שבן גביר מציב כלפי עקרונות היסוד של הדמוקרטיה ושלטון החוק.

מצד אחד, לפי ההלכה שבג"ץ עצמו קבע (הלכת דרעי), הדחת שר אפשרית רק בשלב שבו הוגש נגדו כתב אישום פלילי. בן גביר אמנם מרבה להפר את דרישות החוק ולחרוג מסמכותו, אך חריגות אלה אינן מגיעות לדרגה כזו שהן מהוות, כשלעצמן, עבירה פלילית. על כן עורכי דינו יכולים להתריס כנגד היועצת המשפטית, שתומכת בהדחה, ולטעון: "אם את טוענת שבן גביר הוא עבריין, התכבדי והגישי נגדו כתב אישום בהתאם לסמכויותייך בחוק; אך כל עוד לא עשית זאת, אינך יכולה לטעון שיש להדיחו".

ואולם, מצד אחר, המקרה של בן גביר איננו המקרה הרגיל. זאת משום שבמשך כל כהונתו כשר לביטחון לאומי, בן גביר מאיים על עקרונות יסוד של הדמוקרטיה. בלב ליבו של עקרון שלטון החוק עומדת הדרישה להפרדה בין מנגנון קבלת ההחלטות הפוליטיות לבין מנגנון האכיפה של המשפט הפלילי. מדינות שבהן פוליטיקאים הנמצאים בשלטון יכולים להרים טלפון לתובע או לשופט היושב בדין הן דיקטטורות נוסח ולדימיר פוטין, שבהן מנהיגי האופוזיציה מוצאים את עצמם נאשמים בעבירות מומצאות ונכלאים על בסיס קונספירציות פוליטיות של יריביהם האוחזים בכוח השלטוני.

לפיכך, במדינות דמוקרטיות קיים נתק מוחלט בין מקבלי ההחלטות הפוליטיים לבין מי שמטפלים בתביעה ובשיפוט הפלילי. הפוליטיקאים יכולים, כמובן, להשפיע על מדיניות האכיפה, אך זאת באמצעות חקיקת חוקים כלליים - ולא באמצעות מתן הוראות ישירות למשטרה להפעיל את מנגנון האכיפה נגד אנשים או ארגונים המתנגדים לעמדותיהם.

בן גביר, בכהונתו הפופוליסטית ובהתנהגותו משולחת הרסן כשר לביטחון לאומי, מאיים בדיוק על קו ההפרדה הזה - בין הפוליטיקה לבין המשפט הפלילי. הוא מופיע בהפגנות נגד הממשלה כדי "לעודד" את השוטרים להפעיל יד קשה כנגד המפגינים; הוא נמנע מלקדם קצינים הפועלים ללא פנייה לאכיפת החוק גם כלפי מי שמקורבים לשלטון; הוא מקים מדור לטיפול ב"הסתה" (כלומר, בביקורת על הממשלה); והוא מבהיר בגלוי כי הוא רואה את המשטרה כארגון שתפקידו להפגין נאמנות לשלטון, במקום לאכוף את החוק ללא פניות. לפיכך, הדחתו של בן גביר לא רק שאינה סותרת את עקרון שלטון החוק - אלא למעשה מתחייבת ממנו.

זוהי הדילמה העומדת אפוא בפני בג"ץ: האם, ועד כמה, ניתן להרחיב את גבולות ההלכה הקיימת על מנת להגן על עקרונות התשתית של שלטון החוק. ניתן, כמובן, לטעון כי את ההחלטות לגבי הפסקת כהונתו של שר צריך לקבל רק ראש הממשלה, משום שהממשלה מכהנת מכוח תמיכת הציבור שבאה לידי ביטוי באמצעות בחירות דמוקרטיות. ואולם, אסור לשכוח כי מנגנון הבחירות עצמו תלוי במידה רבה בתפקוד תקין והוגן של המשטרה.

האופן שבו בן גביר פועל כשר האחראי על המשטרה יוצר ספקות רציניים וחששות ממשיים לגבי טוהר הבחירות הצפויות להיערך בישראל בחודשים הקרובים. כך שגם מבחינה זו, הדחתו של בן גביר איננה סותרת את עקרונות הדמוקרטיה - אלא מתחייבת מהם.