הציבור בישראל אוהב שפע. מספיק לראות את העגלות, בקופות בסופר-מרקטים, המלאות עד גדותיהן, כדי להבין עד כמה אוהבים שפע. אולי כפיצוי על המצב רוצים הרבה ומהכל. כך גם בפוליטיקה.
שיטת הבחירה הישירה לראשות ממשלה, אמנם עברה מן העולם, אבל הביאה לכך שהציבור פונק כשביד אחת הצביע לראש ממשלה וביד השניה למפלגה מתוך עשרות מפלגות שהתמודדו וריקדו לפניו ובפיהם בקשה - בחר בנו.
הפינוק הישראלי שמבקש - תנו לנו שפע של מפלגות, עדיין קיים. בעוד לדוגמא בארה"ב יש שתי מפלגות, בבריטניה 3 מפלגות, בגרמניה 6-7 מפלגות שהמתמודדות בבחירות, בישראל רשומות מעל 100 מפלגות מתוכן כ-15 התמודדו בבחירות הקודמות. לכנסת נכנסו 10 מפלגות שהפכו ל-12 עם הפיצול לציונות דתית ועוצמה יהודית שרצו ביחד והתפצלו מיד לאחר הבחירות, ופרישת גדעון סער מהמחנה הממלכתי ולאחר מכן חבירה לליכוד. לקראת הבחירות הקרובות נקבל עוד מפלגות כמו ימינה של בנט, וישר של איזנקוט. הוא שאמרנו, שפע. השפע מפתה, אבל גורם גם לחוסר יציבות ולסחטנות.
איחודים ומיזוגים או העלאת אחוז החסימה ל-5% עשויים להוביל לכך שיהיו 5-4 מפלגות - מפלגת מרכז ימין, מרכז שמאל, ציונות דתית, חרדים ומפלגה ערבית. זה יחזיר את השפיות למערכת הפוליטית.
עד שזה יקרה, בינתיים מתרבות הקריאות לבנט ולאיזנקוט להתאחד. התחינה המרכזית, שאיזנקוט יחבור אליו כמספר 2 ובכך יציבו אלטרנטיבה ראויה לבוחרי הימין. כאן עולה השאלה למה התכוון הרמטכ"ל לשעבר כשאמר: "לא עזבתי את גנץ כמספר 2, כדי להיות מספר 2 אצל בנט". הוא גם לא הסתיר שהוא מאמין שביכולתו להיות ראש ממשלה טוב. אז למה התכוון?
דרוש מסר אחיד
בדומה לעניין הפינוק שגרם חוק הבחירה הישירה, כך הפטנט הישראלי של חוק ראש ממשלה חליפי, הגדיל את התיאבון של פוליטיקאים שרואים עצמם ראויים למשרה. לא צריך להיות איינשטיין כדי להעריך, שאם בנט יקרא לאיזנקוט ויציע לו לא רק להיות מספר 2 שלו, אלא חלוקה של ראשות הממשלה בדומה להסכם שהיה לו בכנסת הקודמת עם לפיד, התשובה שהיה מקבל היתה חיובית. כי גם איזנקוט יודע, שלמרות העלייה האיטית בסקרים, הוא לא ירוץ לבד. אין לו מנגנון ואין לו רשימה. יש אותו, שהוא בהחלט נכס אלקטוראלי. ומנגד בנט יודע שהמספרים שהוא רואה כעת בסקרים אינה מובטחים בפועל. בבחירות לכנסת ה-24 התחיל עם למעלה מ-20 מנדטים וסיים עם 6. ולכן, הצעה כזו בהחלט תסגור את הפרשה ותציג בפני הציבור הימין-מרכז-ליברלי, ואפילו מסורתי-כיפה סרוגה, אלטרנטיבה ראויה. בנט כראש ממשלה בחלק הראשון של הקדנציה, כי יש לו את הניסיון והיכולת לגלוש לתפקיד בלי תקופת הסתגלות, ואיזנקוט כשר ביטחון. ההצרחה ביניהם תהיה בתאריך שיוסכם.
מעבר לכך, המפלגות שמכנות את עצמן – גוש השינוי – אם וכאשר יתקיים החיבור בין בנט ואיזנקוט, חייבות להודיע שמבחינתם הם המועמדים לראשות הממשלה ולהתאחד סביבם, תוך שמירה על המסרים שלהם כמפלגות עצמאיות. זאת המשימה שעומדת בפני ראשי הגוש הזה, אם הם באמת רוצים לסיים את שלטון נתניהו, להביא לשינוי ולהוביל לשיקום.