"יימשך כמה שיידרש", אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשנשאל כמה זמן תימשך מלחמת איראן 2. תשובה דומה נתן שר הביטחון, ישראל כ"ץ, כשהגיע אתמול לאזור פגיעת הטיל בראשון לציון. השניים הקדימו לתשובתם מחמאות אינסופיות לעורף, על עמידתו האיתנה ועל ההקפדה בקיום הנחיות פיקוד העורף. כאילו שיש לנו ממש ברירה. לכן, התשובה מקוממת.
יצאנו למלחמה למרות שחלק ניכר מתושבי ישראל, בדגש על הצפון, אינם ממוגנים. ברווזים במטווח. התשובה מקוממת גם לנוכח עדויות של שכני משפחת נתניהו, שסיפרו שאין נכנס ואין יוצא מדירת ראש הממשלה ברחוב עזה בירושלים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בהתייעצות ביטחונית במהלך מבצע "שאגת הארי" // איתי בית-און/ לע"מ
הם העריכו כי המשפחה מתארחת אצל חברים עם אמצעי מיגון מתקדמים. כך גם לגבי הדיווח המצולם שלפיו, בעיצומה של המלחמה, נעשה שיפוץ של הבריכה בבית המשפחה בקיסריה. איפה הדוגמה האישית? לצערי, הבושה אבדה. בעיקר כשכועסים כשמזכירים להם שאחרי מבצע "עם כלביא" הם אמרו: מיגרנו, וחיסלנו, וכופפנו את האיראנים ואת חיזבאללה לדורות. אז אמרו. כעת כותבים פרק חדש.
הסוף לא נראה באופק
וכשהסוף לא נראה באופק, הכלכלה משותקת למחצה, עסקים קורסים אל תוך עצמם, הילדים ללא מסגרות וצוברים עוד ועוד חוסר ידע והיעדר מיומנויות למידה - גדלה הכמיהה למנהיגות אחרת.
מנהיגות כזאת הייתה לישראל גם בימי מלחמה קשים בעבר - ממלחמת העצמאות וגם לאחר שהותקפה על ידי מצרים במלחמת יום הכיפורים ב-1973. אותה מלחמה הובילה לחילופי שלטון בישראל ולעליית הליכוד לשלטון בראשות מנחם בגין במאי 1977. כשנתיים לאחר מכן, ב-26 במרס 1979, נחתם הסכם השלום עם מצרים.
הסכמי שלום של מנהיגים נועזים
בשבוע הבא נציין מלאות 47 שנים להסכם שעליו חתמו שני מנהיגים נועזים - מנחם בגין ואנוואר סאדאת. אמנם הסכם קר, אבל עודנו. יהיו שיתקיפו ויגידו שמצרים בונה כוח צבאי וממתינה לשעת כושר לתקוף אותנו. אומרים זאת כבר 47 שנים - והשלום בעינו.
באוקטובר האחרון ציינו 31 שנים לחתימת הסכם השלום עם ירדן. גם הוא מחזיק מעמד. גם שם היו שני מנהיגים נועזים - המלך חוסיין ויצחק רבין - שהתעלו מעל טינות, שנאות ומלחמות וחתמו על הסכם שלום.
נוהגים לצטט את ההוגה הצבאי הפרוסי, קרל פון קלאוזוביץ, שבספרו "על המלחמה" כתב: "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים". משמע, מעשה מדיני הוא המשכו הטבעי של מהלך מלחמתי. אני מעדיפה לצטט משפט אחר מתוך הספר: "כל התקפה שאינה מוליכה במישרין אל השלום, מן ההכרח שתסתיים בהגנה" - משמע, בהפסד. היה מצופה ממנהיגי המדינה להודיע שפני ישראל לשלום ואינה רוצה במלחמה, שהיא נאלצה להגן על עצמה והוכיחה את יכולותיה.
כי עוד אמר קלאוזוביץ: "אף אדם הנוהג בהיגיון אינו פותח מלחמה בלי להבהיר, קודם כול לעצמו, מה הוא מתכוון להשיג באמצעותה ואיך בדעתו לנהל אותה". אז שיגידו לנו. נעמוד בזה. רק אל תשקרו ותגידו - "יימשך ככל שיידרש". כי השאלה הבאה תהיה: "יידרש כדי להשיג מה?". והתשובה - אין לכם מושג.
33 שנים עומד בנימין נתניהו בראש הליכוד שהקים בגין. הגיע הזמן לגלות מנהיגות ולהוביל את המדינה אל חוף מבטחים נטול אזעקות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו