עצם העובדה שממשלת ישראל אישרה את תקציב המדינה לשנת 2026, היא בראש ובראשונה בשורה חשובה של יציבות ויכולת ניהול סדירה בתוך סערה ביטחונית וכלכלית חסרת תקדים שבה אנו נמצאים. אך יציבות לבדה היא רק חצי מהתמונה, שכן תקציב מדינה הוא הצהרה ערכית ומוסרית על סדרי העדיפויות הלאומיים שלנו ברגעים שבהם החוסן החברתי עומד למבחן העליון.
אי אפשר, וגם לא נכון, להתעלם מהצרכים הלגיטימיים של קבוצות וסקטורים שונים המהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, אך דווקא בשל החוזק הפוליטי יוצא הדופן של נציגים שונים בקואליציה הנוכחית, המבחן המנהיגותי האמיתי כעת איננו ביכולת להשיג "ניצחונות" סקטוריאליים, אלא ביכולת לוותר ולהפגין סולידריות עם אלו הנושאים בנטל המלחמה הכבד. הכוח הפוליטי לא צריך לשמש להשגת הישגים לקבוצות ייעודיות "על מלא" בעת שבה הנטל על שוק העבודה, הסטודנטים והמילואימניקים הוא כמעט בלתי נסבל, אלא להובלת קו המאפשר את שיקום המשק והחברה כולה ללא יוצא מן הכלל.
הכספים הקואליציוניים הם חלק מוכר ולגיטימי במשחק הפוליטי הדמוקרטי. אך בשנת 2026 הם פרצו כל נורמה מקובלת, כאשר שיעור הכספים ה"מובהקים" - אלו שמוקצים ללא כל תשתית מקצועית או עבודת מטה מסודרת - זינק פי ארבעה מאז שנת 2015.
לעומת מיליארדים סקטוריאליים, מוצבים רק 6 מיליון שקלים למיגון בתי חולים ו־10 מיליון שקלים בלבד לביטחון תזונתי, לצד עשרות מיליונים קיצוץ בתקציבי תנופה לשיקום יישובי הצפון. הציבור מקבל מסר של סדרי עדיפויות המעדיפים פוליטיקה מגזרית על פני טובת הכלל.
ראוי להבחין בפשטות בין כסף קואליציוני "סביר", המגדיל מסגרת תקציבית קיימת ורחבה לטובת יעדים הנהנים מתמיכה מקצועית ומשרתים ציבור רחב; לבין כסף קואליציוני "מזיק", שנתפר למטרות סקטוריאליות צרות ולמשרדי ממשלה מיותרים שבלעדי ההסכם הפוליטי לא היו עוברים את מבחן הדרג המקצועי או דיון ענייני בועדת הכספים. בעת מלחמה, המשאבים חייבים לבטא שותפות תחת האלונקה ולהגיע קודם כל לחזית: למילואימניקים, לשיקום היישובים בצפון ובדרום ולעסקים הקטנים שנפגעו אנושות. זהו הזמן להפוך את המיליארדים ה"צבועים" פוליטית למנועי צמיחה שיחזקו את הפריון ואת החוסן הלאומי עבור כולם. מנהיגות אמיתית נמדדת בצמצום המגזריות לטובת האינטרס הלאומי הגדול.
בזה ממשלת ישראל נכשלה. שכן אחריות תקציבית וערבות הדדית חייבות לגבור על תאוות הכוח הפוליטי, דווקא מי שיש לו כוח והשפעה צריך לדעת לקחת אחריות ולהראות דוגמה, אחרת אנחנו מוצאים עצמנו במעגל לא נגמר של מאבקי כוח על שליטה במשאבים הציבוריים למטרות צרות וסקטוריאליות כל אחד לפי מגזרו וטעמיו. את המגמה הזו צריך לעצור, במיוחד כשאנחנו נלחמים יחד על העתיד של כולנו פה.
הכותב הוא לשעבר יו"ר סיעת כולנו בכנסת ה־20 וה־21
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו