חוק הכותל: זה הזמן לאחד, לא לפלג

קרע נוסף:הכנסת אישרה אתמול (רביעי) בקריאה טרומית את הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים ("חוק הכותל").לפי הצעת החוק של אבי מעוז (מפלגת נעם), מי שלא ינהג לפי פסיקות הרבנות הראשית והחלטותיה ייחשב כעושה מעשה "חילול" (בין השאר של הכותל), מעשה שדינו מאסר 7 שנים.

הצעת החוק של מעוז יוצרת קרע נוסף בחברה הישראלית שמתווסף לקרעים שהציבור כל כך משווע לאיחויים.

לאף אחד אין מונופול על הקשר של אדם עם אלוהים. המשימה שלנו צריכה להיות שלכל אחד תהיה אפשרות להיות ישראלי, ולכל אחד תהיה האפשרות לבחור איך הוא בוחר להיות יהודי, כל עוד הוא לא מפריע לאחרים.

יש לנו מספיק סיבות לסכסוכים עם העולם בחוץ. בתוך העולם שלנו פנימה אני מציעה להפסיק לשים עוד חומות ועוד חרמות ועוד בידולים. טוב לא יוצא מזה.

יש לזכור שכל מי שמפעיל כוח כשיש לו כוח נותן לגיטימיות למישהו אחר להפעיל כח כשיהיה לו כוח, ולא תמיד הצד שנמצא כיום בשלטון יחזיק במושכות.

הפתרון הנכון בכותל, מקום כל כך יקר וחשוב לכל מי שמגדיר עצמו יהודי, הוא לאפשר למי שמעוניין להתפלל בהפרדה (זירה נפרדת לנשים וזירה נפרדת לגברים) לעשות זאת, ומי שרוצה להתפלל במה שמכונה "רחבת ישראל", רחבה מעורבת למשפחות, לאפשר זאת גם לו.

אסור לתת מונופול בכותל לצד אחד. אין צורך לכפות על אף אחד תפיסה של מישהו אחר. זו הדרך שלנו להתקרב, זו הדרך שלנו לכבד, וכל הזמן לזכור שכוח תמיד ייענה בכוח, ולכן כפייה מצד זה או אחר תסתיים בהרחבת הקרע בעם.

כשמדברים על חופש דת, כמו שקל לנו לאפשר חופש דת לדתות אחרות במקומות כאלה ואחרים, אפשר גם לאפשר חופש דת בתוך הבית.

אנחנו אחרי תקופה קשה אך מרגשת. בטנק שנלחם בעזה היו הילדים של כולם. והילדים שלנו ידעו להסתדר בטנק, והילדים שלנו, כשהם נלחמו כדי לשמור על הביטחון שלנו, לא בדקו על הביטחון של מי הם שומרים. הם הבינו שהם אחראים לביטחון של כולנו.

לא יכול להיות שרגע אחרי שהקרב שוכח לרגע, אנחנו חוזרים למריבות הישנות. מה נרוויח מזה? חוץ מעוד קצת הוצאת קיטור שנאה ואנטי, מה נרוויח? לאן זה יקדם אותנו? איך זה יקדם את תחושת השותפות?

זה הזמן לנצל את גודל השעה ואת הרצון העז של הציבור לאהבה ולאחדות, כדי לאחות ולא כדי לפלג.

הכותבת היא ראשת עיריית שמש לעבר, נשיאת המרכז הישראלי למצויינות בחינוך