רחוק מסיום: הקרב על הכתר - ועל הזהות

לכאורה, גוש השינוי מגיע לבחירות הקרובות בנקודת הפתיחה הכי טובה שהחזיק בה שנים. אחרי אסון 7 באוקטובר והשבר החברתי שקדם לו בימי הרפורמה המשפטית, האופוזיציה היתה אמורה לשחק כמעט מול שער ריק. אבל בעוד גוש נתניהו דווקא מתחזק בחודשים האחרונים, גוש השינוי מצוי כבר תקופה ארוכה במאבק פנימי על הנהגה, זהות ואסטרטגיה - ששיאו בימים האחרונים, עם התגברות "מלחמות הדיאדוכים" והירי בנגמ"ש בתוך הגוש.

האופוזיציה מתנהלת כיום במעין זירת אגרוף בין מנהיגיה: ליברמן ובנט מימין, יאיר לפיד וגדי איזנקוט במרכז, ויאיר גולן משמאל. כל אחד מהם, אולי מלבד גולן, טוען במידה מסוימת לכתר של מוביל הגוש. לכל אחד מהם יש גם טיעונים מוצדקים יותר ופחות. אבל נדמה שהשאלה היא לא רק מי יוביל, אלא איזה גוש בכלל הם מבקשים להוביל, ומי יהיה האיש שיוכל לנצח את נתניהו בקרב ראש בראש.

יאיר לפיד | מגיע למאבק על ההובלה בנקודת הפתיחה הטובה ביותר, אך בתקופה רעה למפלגתו

לפיד: איבוד מומנטום

כמעט כמו הגוש שהוא מתיימר להוביל, לפיד מגיע לכאורה בנקודת הפתיחה הטובה ביותר למאבק על ההובלה. הוא המנוסה ביותר, יש לו מפלגה יציבה, מנגנון שטח נרחב ו-24 מנדטים בכנסת. אבל המסרים שלפיד מעביר בימים האחרונים, ובראשם האמירה ש"לא בטוח שהגוש הליברלי ינצח בבחירות", מעידים אחרת.

לפיד אמנם יודע לנהל קמפיין, לשמור על אחדות במפלגה ולהעביר מסר אחיד, אבל במובנים רבים הוא הגיע לתקרת הזכוכית שלו. גם התקופה הקצרה כראש ממשלה לא הפכה אותו למנהיג לאומי בציבורים רבים: בימין "הרך" הוא מזוהה עם האליטה התל-אביבית ועם ליברליות יתר, ובשמאל האידיאולוגי הוא נתפס כטקטיקן שמחליף רעיונות בהתאם לצורך פוליטי.

במקביל, גם הסקרים הלא מחמיאים מעידים שיש עתיד חווה תקופה רעה - אולי הגרועה בתולדותיה. כל אלו הם הסיבות שמרחיקות אותו מן האפשרות לשוב להנהגת הגוש, למרות טענתו ש"רק יש עתיד חזקה תוביל לשינוי". המומנטום כבר לא נמצא בידיים שלו.

נפתלי בנט | מבחנו האמיתי יהיה האם אפשר לסמוך עליו שלא ישב עם נתניהו, וגם אז לא בטוח שישכנע

בנט: שאלה של אמון

נפתלי בנט הוא הדמות המורכבת ביותר במשוואה הנוכחית. הוא אינו איש מרכז-שמאל ואף לא מתיימר להיות כזה. אך במציאות הפוליטית שנוצרה - שבה חלקים גדולים מהציבור מחפשים הנהגה שאינה נתניהו, אך גם לא שמאל קלאסי - בנט עשוי להפוך לשחקן מרכזי בגוש, גם אם אינו מזדהה איתו אידיאולוגית.

בעוד בימין רואים בו מי ששבר את המחנה, בשמאל ובמרכז חוששים שמדובר במהלך טקטי בלבד. הפליק-פלאק החריף שלו, שבא מייד לאחר פרסום ההקלטות מהכנס הסגור באפרת ("בן גביר שר כושל ופעל בגזענות - אין לו מקום בממשלה שלי"), מעורר חוסר אמון וחשש שמה שבנט עשה לימין הוא עלול לעשות לשמאל.

בדומה לאבי גבאי, שניסה להתחנף לימין כדי להתרחב ולהפוך למועמד לראשות הממשלה, בנט עלול לצאת קירח מכאן ומכאן: את קולות הקואליציה הנוכחית כבר ברור שיתקשה מאוד להעביר, והתהפוכות שלו יוצרות תחושת חוסר אמון גם בגוש השינוי.

השאלה המרכזית שעליה בנט מסרב לענות היא האם אפשר לסמוך עליו שלא יישב עם נתניהו. זה יהיה המבחן האמיתי שלו, וגם אם יעמוד בו - לא בטוח שהציבור ישתכנע.

יאיר גולן | מנסה לבנות שמאל רעיוני חד ולא מתנצל - יש בכך יושרה פוליטית, אך גם סיכון אלקטורלי

גולן: למצוא איזון נכון

גולן מנסה לבנות שמאל רעיוני ברור: ערכי, חד ולא מתנצל. יש בכך יושרה פוליטית, אך גם סיכון אלקטורלי. המרחב השמאלי בישראל מצומצם, והתעקשותו על טוהר אידיאולוגי עשויה לחזק זהות - אך להחליש יכולת השפעה.

כי אם גולן ימשוך את השיח שמאלה מדי, הוא עלול להרחיק את המרכז; ואם יתמתן - יאבד את ייחודו. אחרי שפתר את המשבר עם מרצ, גולן יתפנה עכשיו למשימה הבאה: למצוא את האיזון הנכון.

גדי איזנקוט | מאחד סביבו מרכז וחלקים מהימין, אך הנהגת גוש נובעת מיכולת לגבש כוח פוליטי ממשי

איזנקוט: שותפויות חכמות

איזנקוט נהנה מדבר שכמעט לא קיים כיום בפוליטיקה הישראלית: אמון רחב יחסית, שאינו שבוי במחנה אחד. כרמטכ"ל לשעבר הוא מזוהה עם מקצועיות, איפוק ושיקול דעת. בציבור הרחב יש תחושה שהוא "שוקל מילים" ולא פועל מהבטן. אבל חשוב להבחין: אמון ציבורי הוא הון פוטנציאלי. כדי להפוך אותו לכוח אלקטורלי יש לתרגם אותו למנגנון, מסר ותנועה.

אם משווים את איזנקוט לשחקנים האחרים, מול לפיד הוא פחות מזוהה מפלגתית, ולכן עשוי להיתפס כטרי יותר ופחות מקוטלג; מול ליברמן הוא פחות קוטבי, משדר איפוק ולא עימות; ומול בנט הוא נהנה מתדמית ביטחונית שאינה חשודה כטקטית, ולא מעורר אנטגוניזם עמוק.

איזנקוט מביא סיפור אישי משמעותי, כולל אובדן אישי במלחמה. הוא מצליח לאחד סביבו את המרכז, למשוך חלקים מהימין הרך ולהציג חזון אזרחי מאוזן. הוא בונה שותפויות חכמות, ומוביל קמפיין שמבוסס על אחריות ולא על פחד.

אבל הנהגת גוש לא נובעת רק מאמון, אלא מיכולת לייצר כיוון ברור, לגבש כוח פוליטי ממשי ולהכריע בעימותים. אם יישאר מעל הקרבות, יישאר סמל. אם ייכנס אליהם בחוכמה ויבנה מסגרת רחבה, הוא עשוי להפוך למנהיג בפועל.

אביגדור ליברמן | מתקשה להפוך למנהיג גוש רחב, אך לא בהכרח מחפש להוביל אותו - אלא להשפיע עליו

ליברמן: מבקש להשפיע

ליברמן הוא אולי הדמות הכי פחות מובנת בגוש השינוי: הוא מחזיק גרעין בוחרים נאמן, אך מתקשה לפרוץ מעבר למעגל הזה. תדמית קוטבית, עבר פוליטי ארוך והיעדר חזון אזרחי רחב - מקשים עליו להפוך למנהיג גוש רחב שמחבר בין ימין רך לבין מרכז ושמאל מתון.

עם זאת, אסור לזלזל ביכולותיו. ליברמן הוא אחד הפוליטיקאים הטקטיים המחושבים ביותר שיש במערכת הפוליטית הישראלית. מהלכיו בעבר, כולל סירובו להצטרף לממשלה עם החרדים בשנת 2019, הגדירו אותו מחדש וחיזקו את המותג שלו כקו אדום מול כפייה חרדית. במילים אחרות: הוא לא בהכרח מחפש להוביל גוש, אלא להשפיע עליו.