שובו של הסלקטור מאקירוב

יוני 1981. במהלך עצרת בחירות דודו טופז עלה לבמה ובין הדאחקות דיבר על "הצ'חצ'חים של הליכוד", ש"הם בקושי שי"ן־גימ"לים, אם הם בכלל הולכים לצבא". ההמשך ידוע. בגין עט על הנאום בחדווה ("אשכנזי? עיראקי? יהודים! לוחמים! אחים!"), בדרך למהפך ולהיות ראש ממשלה בינוני, והשמאל איבד את השלטון. עידן מוזר שבו לגזענות עוד היה מחיר ציבורי.

חלף יובל. המיקרופונים והכיכרות התחלפו באולפנים וברשתות, רק ניחוח הגזענות זהה - אך שמור לדרגים הגבוהים. אהוד ברק למשל. לשעבר ראש הממשלה והיום אדריכל מחאות קץ הדמוקרטיה וקפלן בע"מ. בהתכתבויות עם אפשטיין שנחשפו השבוע, התברר שנציג הציבור הנאור מחזיק בתפיסת עולם שהיתה גורמת לטופז להיראות כמו ראש התא הליברלי באוניברסיטת קולומביה, כולל התספורת והפירסינג.

"אחרי קום המדינה קלטו כל מי שבא בגלי הצלה מאפריקה, מהעולם הערבי. הצילו אנשים", שח הנאור, לפני הפאנץ': "היום אנחנו יכולים להיות סלקטיביים". כן, ברק לא עוקץ אלא מדבר על הפרקטיקה, איך נפטרים מכל הצ'חצ'חים האפריקנים האלה שהצלנו כמו טמבלים. נחשף ברק, נחשף גם הדנ"א הישן והשונא של האליטה הנושנה.

סלקטיביים. סלקציה. מילה שגורמת לכל יהודי להתגרד, נאמרה על ידי ברק בטבעיות. העלייה המזרחית היתה בכלל מבצע צדקה והצלה של דרג ג', נטל אנושי שהמדינה נאלצה לספוג בחוסר ברירה. והמחיר? כל השווארצע־חייעס מסתובבים לנו בין הרגליים ועוד הולכים להצביע. כיום אפשר לתקן בעזרת מיליון עולים "נכונים", שישביחו בחזרה את הנכס. ברק לא רואה ולא ראה שיבת ציון. הוא רואה זנים של סוגי בקר.

השקט הוא החלק המרתק באמת בסיפור המבריק הזה. לטופז הודבק הנאום עד יומו האחרון. לברק? לא קרה כלום. באולפני שישי לא ממש מזדעזעים וודאי שלא דנים בכך, אלא ממשיכים הלאה. קרה, קורה. הוא פשוט אסטרטג חד עם ראייה מפוכחת ומציאותית. איזה אהוד זה, המצחיק מהסיירת, שובב.

מתברר שהדימוי הנושן של ברק, שישראל היא "וילה בג'ונגל" (תגגלו), מעולם לא היה רק על שכנינו במזרח התיכון אלא על כל מי שלא נמצא בתוך הווילה שלו: המיליה הסגור, האטום, הלבן והשבע. בין אלה שמחוץ לגדר - קומנדו סורי, יהודי מאמין מנתיבות או לוחם גולני - אין הבדל. כולם אותו צבע, כולם מהג'ונגל המאיים, ומה אתם יודעים, חלק כבר נכנסו לנו הביתה ברגע של חוסר זהירות.

בישראל מותר להתגזען על הקבוצה הנכונה. ברק יודע שהקהל המיושן שלו בקפלן צמא לאותה תחושת עליונות מתוקה. הוא יודע שחובה לשמר תפיסת היררכיה ברורה בין ישראלים איכותיים (תרגום: אשכנזים) לבין קבוצת שי"ן־גימ"לים שבכלל צריכים להגיד תודה. לא משנה שהם חלק מעמוד השדרה. שהם הלוחמים בעזה, מכבדי המסורת, אלה שמחזיקים מדינה בזמן שאתה עסוק בלשרוף אותה בדגלים שחורים, תוך כדי התכתבויות צפופות ואישיות עם פדופיל. רוב עם ישראל עסוק כיום בשאלה מה עושים עם סוגיית הגיוס. עם עזה. עם האנטישמיות. עם יוקר המחיה. ברק? הוא עסוק בשאלה הרבה יותר ליבתית: מה עושים עם כל הצ'חצ'חים?