המסרים הישראליים הועברו ונדחו בפגישה הבהולה בין נתניהו לבין טראמפ. קל גם להבין שבמהלך אותה פגישה, אולי בשיחה בארבע עיניים, שבה ועלתה סוגיית החנינה.
טראמפ השיק אותה בנאומו בכנסת באוקטובר 2025 וחודש לאחר מכן שיגר מכתב רשמי שבו הוא קורא לנשיא הרצוג לאשר את החנינה. נפלט לו, שביבי ביקש ממנו ושהוא היסס אם להעלות את הנושא בנאומו בכנסת ובסוף העלה. לא נופתע אם גם הפעם היה זה נתניהו, ששב והעלה את הנושא בפני המנהיג הקאפריזי של העולם החופשי. דפוס הפעולה משעשע - בתום כל פגישה עם הנשיא האמריקני איך שהוא מגיעים לחנינה.
הפעם הצליחו לחמם את טראמפ, שלא רגיל שמסרבים לו. הוא חבט בנשיא הישראלי, יצחק הרצוג, במלים שהיו מאוד לא דיפלומטיות. אמר שהוא צריך להתבייש שטרם העניק חנינה לנתניהו ושעל הציבור הישראלי לבייש אותו. למחרת, בהמשך לשאלה, הגדיל לעשות ואמר שחנינה תהייה.
לעומתו, תשובתו של הרצוג הייתה מלאכת מחשבת של מילים מדויקות. לא אתפלא אם הרצוג, עורך דין בעצמו, התייעץ עם עורך דין לפני שתגובתו שוגרה. המילים החשובות מופיעות בפסקה השנייה, שבה הוא כותב: "כפי שהובהר שוב ושוב, בקשתו של ראש הממשלה נמצאת, על פי הכללים, במשרד המשפטים לקבלת חוות דעת, ורק לאחר סיום התהליך נשיא המדינה יבחן את הבקשה על פי חוק, טובת המדינה, צו מצפונו וללא כל השפעה מלחצים חיצוניים או פנימיים כאלו או אחרים".
פסקה עם הפנים לבג"ץ, שבוודאות יידרש לדון בעתירות שיוגשו אם הרצוג יחליט לקבל או לדחות את בקשת נתניהו. הרצוג, למעשה, מדגיש בתגובתו כי לא הוא מעכב את התשובה, אלא משרד המשפטים. אותה מחלקה במשרד המשפטים, אליה העביר הנשיא את בקש נתניהו, שתפקידה לספק חוות דעת מנומקת. משום מה, מתמהמהים שם. יש להניח, שמחפשים את אותו ניסוח משפטי מפותל שיעמוד במבחן בג"ץ. כי אחרי הכול, נתניהו לא מבקש חנינה, אלא ביטול משפטו מבלי שיודה בכלום. תקדים מסוכן, שיוביל להצפת הנשיא ומשרד המשפטים בבקשות חנינה דומות.
וכשראשו של נתניהו לא עסוק בחנינה הוא עסוק באלף דרכים להסרת האחריות מעליו לטבח ה-7 באוקטובר. השיא הגיע בשבוע שעבר באמצעות שליחו לוועדת החינוך של הכנסת שדנה בחוק לאירועי זכר הטבח. התברר, שלשכת ראש הממשלה מבקשת להחליף את המילה "טבח" מכותרת החוק במילים "אירועי ה-7 באוקטובר".
אצטט את מה שאמרה אתמול (שישי) מעיין אדם שאחותה, מפל, נרצחה בטבח אוקטובר: "אני מבינה שאתה רוצה להיות מר ביטחון לקראת הבחירות ולשכוח מזה. גם אני רוצה לשכוח, אבל אחותי נרצחה אז אני זוכרת. כולנו זוכרים את זה. זוכרים בגוף. אנשים רצים ויורים להם בגב. אנחנו זוכרים אימהות צופות בילדים שלהם נטבחים בסלון בבית. אנחנו זוכרים אבות נטבחים לעיני הילדים. אנחנו זוכרים ובחיים לא נשכח. אתה יכול להשתמש באיזה מילה שאתה רוצה אבל אף אחד לא הצליח לשנות את ההיסטוריה ואתה לא תהיה הראשון. קח אחריות כבר. מה אתה שונה ממכחישי שואה באירופה. מה אתה שונה מחמאס שמנסה להגיד שלא היה טבח. אחותי שכבה מתחת למשאית. שמעה צעדים. תדמיין את זה. תדמיין את הצעדים מתקרבים. שמעה את הנשק דורך. תדמיין את זה. את הבן שלך מתחת למשאית. והיא קיבלה כדור בלב. זה לא טבח, זה אירוע? אירוע זה בת מצוה. זה חתונה. זה טבח וזה יישאר טבח תמיד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו