סבסוד המיליונרים: המתנה של יועץ ראש הממשלה לחסרי האחריות

אנחנו נמצאים בשנת בחירות, והקסם מתחיל לפעול. פרופ' אבי שמחון, היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, שלף מהכובע את השפן התורן: תוכנית לסבסוד משכנתאות בעלות של 2 מיליארד שקל בשנה. הרציונל הרשמי הוא "סיוע לזוגות צעירים שנחנקים תחת הנטל". אבל כשמקלפים את עטיפת הצלופן החברתית, מגלים מנגנון הרסני שלוקח כסף ממי שאין לו דירה (השוכרים) ומעביר אותו למי שיש לו דירה (בעלי המשכנתאות), תוך ריסוק כל היגיון כלכלי של ניהול סיכונים.

כדי להבין את גודל האבסורד, צריך לחזור לשיעור ראשון בכלכלה: תמריצים. כל פעולה כלכלית כרוכה בסיכון וסיכוי. מי שלקח משכנתא במסלול "פריים" (ריבית משתנה), עשה זאת כדי ליהנות מריבית אפסית שהייתה נהוגה בעשור האחרון. הוא הימר שהריבית תישאר נמוכה, וחסך עשרות אלפי שקלים לעומת שכנו השמרן שלקח משכנתא בריבית קבועה או קנה דירה קטנה יותר.

עכשיו, כשהריבית עלתה וההימור נכשל, שמחון מציע שהמדינה – כלומר, כולנו – נכסה את ההפסדים.

פרס למהמרים, קנס לאחראים

תחשבו על המסר שהמדינה מעבירה לאזרחיה: "תהיו חסרי אחריות. קחו סיכונים מטורפים. אם תרוויחו – הכסף שלכם. אם תפסידו – הציבור ישלם".

מי משלם את החשבון הזה?

קודם כל שוכרי הדירות: אלו שלא היה להם הון עצמי לקנות דירה, או שחששו להתחייב לחוב ענק. הם סובלים מעליית שכר הדירה, אבל אף אחד לא מציע לסבסד אותם. להיפך: המיסים שלהם יממנו את בעלי הדירות שלקחו משכנתא.

בנוסף אליהם גם נוטלי המשכנתאות הזהירים: אלו שלקחו ריבית קבועה ושילמו עליה ביוקר במשך שנים, מתוך הבנה שריבית הפריים מסוכנת. עכשיו הם מגלים שהם היו פראיירים. הם שילמו "ביטוח" (ריבית קבועה), ושכניהם שהימרו מקבלים את הביטוח בחינם מהמדינה.

הנדל"ן לא יכול לרדת

אבל הנזק האמיתי הוא לא רק בחלוקה הלא צודקת, אלא בעיוות השוק.

אחד הכוחות שאמורים לצנן את שוק הנדל"ן הרותח הוא עליית הריבית. כשהכסף מתייקר, אנשים אמורים לקנות פחות דירות, או למכור דירות שהם לא יכולים לממן. זהו מנגנון התיקון של השוק שמוביל לירידת מחירים.

התוכנית של שמחון תוקעת מקל בגלגלים של המנגנון הזה. היא מונעת את ירידת המחירים. היא אומרת לרוכשים: "אל תמכרו. תחזיקו מעמד. אנחנו נחזיק את המחירים למעלה באופן מלאכותי".

יתרה מכך, בנק ישראל והאוצר מזהירים בצדק: המהלך הזה יעלה את "תיאבון הסיכון". אם הציבור יבין שהמדינה תמיד תחלץ אותו מטעויות נדל"ניות, בפעם הבאה אנשים ייקחו משכנתאות עוד יותר מנופחות, במינוף עוד יותר מסוכן. אנחנו מנפחים במו ידינו את הבועה הבאה.

למי זה באמת עוזר?

אי אפשר להתעלם מהפיל המגזרי שבחדר. הנתונים מראים שהחשיפה של הציבור החרדי למסלול הפריים (המסוכן והתנודתי) היא הגבוהה ביותר. כ-45% ממשקי הבית החרדים מחזיקים משכנתא, לעומת 30% בציבור הכללי. בנוסף, החרדים נוטים לקחת משכנתאות בשיעורי מימון גבוהים יותר ויש להם הכנסות קטנות יותר לכסות אותן.

המשמעות היא שהתוכנית הזו היא, בפועל, צינור להעברת כספים מהמגזר העובד והמשרת (שמשלם את רוב המסים) למגזר החרדי (שנפגע יותר מעליית הריבית). שמחון יכול לדבר עד מחר על "זוגות צעירים עובדים", אבל הסטטיסטיקה לא משקרת. זוהי כלכלת בחירות סקטוריאלית במסווה של דאגה לאומית.

מה צריך לעשות?

תפקיד הממשלה הוא לא להיות חברת ביטוח למהמרים כושלים. תפקידה הוא לייצר וודאות, לשמור על הקופה הציבורית ולעודד תחרות.

מי שלקח משכנתא גדולה מדי – צריך להתמודד עם ההשלכות. אולי למחזר אותה, אולי לפרוס מחדש, ואולי – כן, גם זה קורה בכלכלה בריאה – למכור את הדירה ולעבור לדירה זולה יותר או לשכירות. זה כואב ברמה האישית, אבל זה בריא ברמה הלאומית.

הניסיון של שמחון "לנצח את השוק" ולבטל את כוח הכבידה של הריבית, סופו שיתרסק על קרקע המציאות. הבעיה היא שאת הרסיסים, כרגיל, נצטרך לאסוף אנחנו.

עו"ד תמיר דורטל הוא יוצר הפודקאסט "על המשמעות"