העימותים של נתניהו עם מערכת הביטחון: כך נולדה הקונספציה

ב-10 בספטמבר 2019, ירה הג'יהאד האיסלאמי (חלקו של חמאס באירוע לא ברור) שתי רקטות על אשקלון ועל אשדוד. זה היה בעת כינוס בחירות באשדוד, כשראש הממשלה בנימין נתניהו נואם על הבמה.

כעבור כשבוע הופיע דיווח בכמה עיתונים על כך שנתניהו הורה על תגובה קשה ולא על פי ספר הכללים הרגיל. הוא נקלע לעימות עם ראשי מערכת הביטחון שהתנגדו לפעולה מחשש שהיא תוביל למלחמה.

לפי "הארץ", ראשי הביטחון הפעילו את היועץ המשפטי דאז, אביחי מנדלבליט, שטען שפעולה כזאת מצריכה אישור של הקבינט הביטחוני. נתניהו ויתר - והתגובה היתה כרגיל פושרת. בימים הבאים התבטא כמה פעמים בפומבי כי הוא עשוי להורות בהמשך על מלחמה נגד חמאס בעזה.

"נתניהו בהיסטריה, לחץ ופאניקה. הוא עושה דברים מסוכנים, דברים שאף ראש ממשלה לא עשה", אמר גבי אשכנזי. גם כוונתו להכריז על החלת הריבונות בבקעת הירדן נתקלה בתגובת ראש השב"כ ובכירים נוספים, שהזהירו אותו מהשלכות ההחלטה, ושוב נכנס מנדלבליט לפעולה.

האפיזודה הזאת של עימות מול הדרג הביטחוני משתלבת בקטעי הפרוטוקולים שפרסם ביום חמישי האחרון ראש הממשלה. למעשה, מאז 2010, כשנתניהו ושר הביטחון דאז, אהוד ברק, דוחפים לפעולה לחיסול הגרעין האיראני, קיים עימות חריף ומתמשך בין ראש הממשלה לבין ראשי זרועות הביטחון. לקראת סוף 2012 ירד ברק מהספינה של ראש הממשלה.

הוא הדליף לבכירי הממשל הדמוקרטי שחלון ההזדמנויות לטיפול בגרעין האיראני נסגר בעקבות השלמת המתקן התת קרקעי בפורדו.

מאז ניצחון הליכוד ב-2015, חבר  ברק לקבוצת הרמטכ"לים בדימוס שהובילו גישה לעומתית לדרג המדיני. בין 2010 ל-2015 התחילו להופיע בעיתונים מאמרים של פרשנים בכירים התומכים בהפיכה צבאית כיוון שזאת הדרך היחידה לבלום את התוכניות ההרפתקניות להפצצת הגרעין האיראני.

אבל בשנים הבאות מוקד העימות היה סביב הנושא המדיני; ממשלה בראשות נתניהו נתפסה ככזאת שסוגרת את האופציה להקמת מדינה פלסטינית. בכתבת עומק ב"פוליטיקו" כתב אמיר תיבון כי שוחח עם קצינים בכירים בדימוס וראשי מוסד. התפיסה השלטת אצלם היא ש"אם לא יעצרו את נתניהו, ישראל תהיה על מסלול של מדינת אפרטהייד". כל המפעל הציוני בסכנה. זה היה ביולי 2016.

אהוד ברק אמר: "אם תשים בחדר אחד את כל ראשי המוסד, השב"כ וצה"ל לשעבר שעדיין בחיים, 90 אחוז מהם יגידו שפשוט יותר להגן על ישראל מגבול שמבטיח את האינטרסים הביטחוניים שלנו בצד מדינה פלסטינית, מאשר להגן על ארץ ישראל השלמה עם מיליוני פלסטינים תחת שליטתנו".

בני גנץ אמר באותה תקופה: "יכול להיות שנצטרך להמשיך לחיות על חרבנו, אבל יש לנו חובה לבדוק אופציות אחרות, כך שנוכל להגיד לילדינו שלפחות ניסינו". אפשר היה להבין שגנץ מאמין בנסיגה חד צדדית נוספת ביהודה ושומרון.

ההתנגדות החוזרת ונשנית של ראשי השב"כ והרמטכ"לים ליוזמות שראש הממשלה מציע בדיונים, כפי שמתפרסם בפרוטוקולים, מקורה באותה תפיסת יסוד - "הקונספציה" - שצריך ללכת לפתרון מדיני וכל יוזמה צבאית שמטלטלת את הסטטוס קוו הכלכלי עלולה להוביל למלחמה ולסגירת הנתיב להתנתקות ב' או למדינה פלסטינית.

נתניהו דחף לפעולות מתחת לסף המלחמה וכשהציע לחסל את מוחמד דף, ענה הרמטכ"ל כוכבי: "לא אדוני, זה לא שווה את המחירים". איזנקוט, קודמו של כוכבי, אמר כשראש הממשלה דרש לחסל את ראשי חמאס: "חיסול יביא להסלמה קשה. העמדה שלי ושל כל ראשי מערכת הביטחון היא שצריך להכיל את האירועים, רק כך יהיה שקט". וכך הלאה וכך הלאה בדיונים אחרים.

מהתמלילים עולה חשד לזיוף במסמך של השב"כ. זוהי תמונה שונה לחלוטין מהנראטיב שהאופוזיציה המציאה לאחר 7 באוקטובר על "הכסף הקטארי". ראש הממשלה נהג נכון ובחכמה כשעקף את חומת ההשתקה שהציב בג"ץ כנגד מבקר המדינה, שנרעש מהגילויים האלה. מאחר שמובילי העימות נגד נתניהו מזה 15 שנה, לפחות הם מנהיגי מפלגות באופוזיציה היום, ברור שהצגת הדברים בוועדת החוץ והביטחון אמינה לחלוטין.