כמעט בלי רעש - כך נולד לו עוד חוק פטור מגיוס | פרשנות

שבוע כה רגוע בזירה החרדית לא זכור כאן הרבה זמן. בלי הפגנות על חוק הגיוס, בלי הקלטות דרמטיות, בלי איומים, פיצולים או מרידות. שקט חריג, כמעט מחשיד. ובכל זאת המתח סביב התקציב ליווה את המערכת הפוליטית לכל אורך השבוע. לכאורה, אין סיבה. בפועל יש, והרבה.

ההסבר טמון בעסקנות החרדית

גפני, דרעי וגולדקנופף הצהירו בתקופה האחרונה בקול ברור: אין סיכוי שהם מצביעים בעד התקציב בקריאה ראשונה. הצהרות חריגות, כמעט חסרות תקדים. הרי ההנחה הבסיסית בפוליטיקה הישראלית ברורה - החרדים צריכים תקציב.

לאורך ההיסטוריה, כמעט שלא נמצאו מקרים שבהם הם הצביעו נגד תקציב מדינה. אפילו בימי לפיד, הם בלעו צפרדעים ותמכו.

אז מה נשתנה? החרדים הבינו שהם מפסידים במערכה על חוק הגיוס. שאין להם באמת קלף מול הייעוץ המשפטי. מכאן נולד מהלך רחב: רתימת כלל השחקנים - כולל בתי הרבנים לנדו והירש, כולל ש״ס - ליצירת תחושת חירום.

האמירה של גולדקנופף, שלפיה יתנגד לתקציב “בכל מצב”, עזרה למכירת הסיפור בעקיפין. היא יצרה אווירה חדשה: אולי התקציב כבר לא קדוש. אולי יש דברים חשובים ממנו.

ואז הגיע המהלך המדויק. שעות לפני ההצבעה על התקציב מתקיימת ישיבה סגורה בלשכתו של בועז ביסמוט, בוועדת חוץ וביטחון. סביב השולחן ישבו יו״ר הקואליציה אופיר כץ, חברי הכנסת החרדים, יו״ר הוועדה ביסמוט, והיועצת המשפטית של הוועדה - מירי פרנקל שור.

החרדים טוענים: חוות הדעת המשפטית בלתי אפשרית עבורם, אופיר כץ לוחץ חזק. ובסוף מגיעה הפשרה. יועמ״שית הוועדה מסכימה לריכוך סעיפים מסוימים בנוסח.

עוד לפני שהדלת נסגרת, עוד לפני שהקפה מתקרר יוצאת הודעה רשמית של דגל התורה: חברי הכנסת יצביעו בעד התקציב.

וכך, כמעט בלי רעש, נולד לו עוד חוק פטור מגיוס. חלש יותר, בעייתי יותר, ובעיקר כזה שמוכיח שוב: כשצריך, הדרמה לא מתרחשת ברחוב, אלא בחדרים הסגורים.