במהלך אחת מהופעותיו בכנסת תיאר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר את יומו הראשון בתפקיד. הדברים, שנאמרו כמעט כבדיחה, מסבירים בדיעבד את מצבה הנוכחי של המשטרה.
“נכנסתי לטקס למשרד לביטחון לאומי”, סיפר בן גביר, “היה שטיח אדום כזה, כל הניצבים עומדים מצדיעים לי. אני אומר רגע רגע, ההוא עצר אותי על הקמת מאחז, זה עצר אותי על הפגנה, וואי אני זוכר אותו, הוא עיכב אותי בתל אביב. זאת עצרה אותי, זה עצר אותי. ואני מסתכל לשמים ואומר: הקדוש ברוך הוא, רק אתה יכול”.
בן גביר התכוון אומנם לקדוש ברוך הוא, אבל מי שהקשיב לדברים הבין שהוא בעצם דיבר על עצמו. הוא הכל יכול, המחליט, המאשר והמפכ״ל העל של המשטרה, הכל באותו זמן.
מפכ”ל המשטרה דני לוי, כמו קודמו בתפקיד, כבר מבין היטב את גבולות הכוח שלו. הוא נושא בדרגה, באחריות ובכישלונות, אך לא באמת בסמכות האמיתית. כך היה עם המפכ”ל הקודם, כך קורה גם כעת, וכך צפוי להיות גם עם הבאים אחריו. התוצאה ברורה: משטרה מוחלשת, הנהגה מקצועית מסורסת, ושר אחד שמרכז בידיו כוח שמעולם לא נועד להיות שם.
לאחרונה הציבור נחשף לשפל חדש שממחיש עד כמה נפרצו הסכרים. אדם בעל רישום פלילי, שקרא בפומבי לדקור משתתפים במצעד הגאווה, אותו מצעד שבו נרצחה שירה בנקי ז״ל - מונה על ידי המפכ״ל וסגל הפיקוד הבכיר לתפקיד בכיר בארגון.
אותו אדם, שאמור להיות מוכר למשטרה, לא פגש הפעם ניידת, אלא אמור היה לשאת בגאווה את דרגת הסגן ניצב ולעמוד בראש מנהלת חדשה לגיוס חרדים. רק בעקבות מחאה מוצדקת של האגודה למען הלהט״ב בישראל הודיע המפכ”ל על ביטול המינוי לאלתר. “לא מדובר בטעות או במחדל נקודתי, אלא בכשל ערכי עמוק והפקרות שלטונית. זהו פרס לאלימות ולגזענות, מינוי שמרסק את אמון הציבור במשטרה ומעניק לגיטימציה לשנאה ולאלימות”, נטען על ידי האגודה. במשטרה מסביר שהיות ומדובר באזרח מינויו אושר וממילא בהליך גיוסו הרישום הפלילי שלו היה מתגלה. גם אם זה כשר זה נראה מסריח. איפה המודיעין כשצריך אותו?
זה לא חריג. זה לא מקרה. זה דפוס. השר מחליט, המשטרה מיישרת קו, והמפכ״ל כמו קודמו וכמו מי שיבוא אחריו מבין היטב מי המפכ״ל בפועל ומי רק נושא בתואר. מערכת היחסים בין שר למפכ"ל תמיד ידעה מחלוקות, וככל שהמחלוקות הם בהתנגשות שבין מדיניות השר למדיניות המפכ"ל הן ראויות לבחינה. למרבה הצער, לוי, בניגוד למפכ”לים אחרים, אינו מכיר בכוחו הרב.
מאז כניסתו של בן גביר לתפקידו המחלוקות בינו לבין המשטרה הינן בין השקפתו הפוליטית לבין פקודת המשטרה ונהליה. כך קרה שכל מה שבעבר נחשב לחריג, פסול או בלתי מתקבל על הדעת במשטרה, הפך לשגרה יומיומית. בעוד אדם בעל רישום פלילי עלול היה לזכות בדרגת סגן ניצב ולתפקיד בכיר, קצינים מקצועיים ועתירי ניסיון משלמים מחיר אישי ומקצועי.
סגן ניצב איציק אלפסי, דובר אגף החקירות, נחסם לאחרונה לאחר שהשר הטיל וטו על החזרתו לתפקיד. רב פקד רינת סבן, עוזרת ראש האגף, נגררת להליכים משפטיים רק משום שהשר מסרב להעניק לה דרגה בניגוד לעמדת המפכ״ל וסגל הפיקוד הבכיר.
שני הקצינים הללו וישנם נוספים, אינם חריגים אלא דוגמה. הם נענשים לא בשל כשל מקצועי, אלא בשל איבה אישית של השר לראש אגף החקירות, המסרב להתיישר לפי תכתיביו. כך בדיוק נראית משטרה שבה נאמנות פוליטית קודמת למקצועיות, ושבה המפכ״ל, שוב, משמש בעיני השר כחותמת גומי.
ההתנהלות הזו אינה פוסחת גם על חלק מניצבי המשטרה שחבים את דרגתם לשר וכאלו שירצו בעתיד להתמודד על תפקיד המפכ”ל. אצל חלקם הגבולות היטשטשו לחלוטין והוא מתבטא בשיחות ישירות עם השר, גם בנושאים במבצעיים. המקרה האחרון מיוחס למפקד מחוז הצפון, ניצב מאיר אליהו, שלאחר שיחה עם השר נמנעה המשטרה מפינוי מבנים ביישוב לא חוקי בגליל שהוקם בחסות ארגון ימין. למפקדי מחוזות מותר לשוחח עם השר, כפי שנהגו לעשות גם עם שרים קודמים. אלא שהמציאות הנוכחית שונה: השר אינו מסתיר מיומו הראשון בתפקיד את רצונו להיות המפכ״ל העל של המשטרה. כל החלטה מתקבלת תחת עינו, כל גבול נמתח מחדש, והמפכ״ל נשאר מחוץ למוקד. כלפי חוץ זה נראה רע, בתוך הארגון זה נראה גרוע בהרבה.
מפכ"ל על
באחת מהופעותיו בטקס סיום קורס פיקוד ומטה אמר בן גביר למפקדים החדשים ש“אומץ פיקודי הוא יישום מדיניות השר…”. אמירה זו מגלמת את תפיסת עולמו לגבי תפקודה של המשטרה בתקופת כהונתו. לפי דבריו, הציות למדיניות השר חשוב יותר מהציות לחוק, להנחיות היועצת המשפטית לממשלה ולפסיקות בג”ץ, ומזקק את השקפתו. השר, שהפך עצמו למפכ"ל על נוטל מעת לעת מהמפכ"ל שמונה כחוק את סמכויותיו והופך עצמו למי שמנהל או מפקד על יחידות המשטרה.
בן גביר זוכה לכבוד והערכה במשטרה ובארגונים תחת המשרד לביטחון לאומי. הוא הביא כסף ושידרג את הארגונים, אך הכבוד הזה נרכש בכסף ודרגות ולא מתוך תחושת מחויבות אמיתית. הבעיה המטרידה היא שכאשר המשטרה הופכת לכלי לקידום אינטרסים פוליטיים של השר במקום לפעול לפי החוק, היא מפסיקה להיות מוסד ציבורי, מאבדת עוד ועוד את אמון הציבור ומסכנת את היסודות הדמוקרטיים של המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו