מלחמת תרבות ושליטה תקציבית: ההחלטה שמעבירה מסר שגוי לעולם

למה בדיוק החליט השר מיקי זוהר לבטל את פרס ראש הממשלה (פרס אשכול) ואת פרס דבורה עומר לספרות ילדים בחבילה עם עוד קיצוצי ביטול אחרים, מי יודע. אבל זה רעיון רע ועדיף לסגת ממנו.

כמפלגה לאומית שמרנית ליברלית, הליכוד אמור לתמוך גם במסורות שנוצרו במדינת ישראל, גם אם הן נוצרו תחת ההגמוניה הפועלית. ושני הפרסים מייצגים קודם כל את החשיבות שהמדינה מייחסת לספרות ואמנות בכלל, כולל ספרות ילדים.

הרושם הוא שזוהר ביצע מהלך במסגרת של מלחמת תרבות; אחדים יגידו שזו מלחמת תרבות שגובלת במלחמת אזרחים קרה או מלחמת אזרחים כבושה. לאופוזיציה - אם מותר להשתמש במושג הלקוח מעולם הדמוקרטיה הפרלמנטרית - יש אס וג'וקר. אלה שני הקוקודים של מערכת המשפט. לממשלה נותרו עדיין יכולות פה ושם לשלוט על ברזי התקציבים.

יש דברים שהימין נדרש לחשוב עליהם מעבר לטווח הפריימריז או מלחמת התרבות. למשל, עתיד התרבות וההשכלה בישראל. תחום שלשר התרבות יש נגיעה אליו. יש מסך ברזל בעולם התרבות בלב החברה הישראלית. תופעות תרבות מסוימות, לפעמים מאוד ספציפיות, ידועות מוכרות בצד אחד של מסך הברזל, אך מצדו השני בכלל לא שמעו עליהם. שומעים עליהן לעת חלוקת פרסים.

פה, יש סתירה בין מעשה מיקי זהר בעניין טקסי האוסקר המקומיים בנוסח פרס אופיר לבין פרס רה"מ המוענק לסופרים. הנה פרס שאמור לכאורה להיות בפיקוח מסוים שלא לומר שליטה מסוימת של הממשלה. אז יש בעיית היגיון אם רוצים להשפיע על כיווני רוח ותרבות.

סקר "היום", שפורסם לפני כשבועיים, מלמד על אחוז נמוך בצורה מזעזעת של קוראי הספרים בציבור הישראלי - רק 14 אחוזים. גם העדויות על הנעשה בחוגים שונים באוניברסיטאות לא מעודדות. אולי אפילו מייאשות. בנקודת הזמן הזאת, וברור מה קורה ליהודים מעבר לים, יש לישראל הזדמנות להפוך למוקד משיכה עבור אלפי צעירים שעשויים לחפש אלטרנטיבה ללימודים באוניברסיטאות היוקרה האמריקניות או הבריטיות.

העתיד בארה"ב נראה כמו התרגיל של פירוק תנועת בית"ר בניו יורק. השאלה אם הימין בנוי לייצר פיגומים לפרויקט חדש שייאפשר לקלוט אלפי סטודנטים יהודים באוניברסיטאות, שלא לדבר בניית אוניברסיטה חדשה. מה שמיקי זהר משדר לעולם זה שהממשל בישראל עוין לתרבות ולאמנויות.

נכון שיש כל הזמן מאמץ להשתלטות מפלגתית על האמנויות; אבל ההיגיון שאומר, אם כך נתקוף את כל מוצבי התרבות, הוא היגיון גס ומסוכן. יש הרבה מה להתחשבן עם סופרים כאלה או אחרים, אבל הם נכס של מדינת ישראל ונזכור אותם גם אחרי ששרים ועסקנים יתאדו.