הוואקום שנתניהו ניצל - עשוי להציל לו את הממשלה

ח"כ ישראל אייכלר מונה היום לתפקיד סגן שר התקשורת והתפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי לטובת חזרתו של ח"כ יצחק פינדרוס  כחלק מהסדר פוליטי פנימי ביהדות התורה. המהלך נועד להסדיר את מאזן הכוחות בין אגודת ישראל לדגל התורה, על רקע המשבר סביב חוק הגיוס והדיונים המתנהלים בקואליציה ובכנסת בנוגע לעתידו. בפועל, המהלך חושף מחדש את המחלוקות העמוקות בתוך אגודת ישראל, ובעיקר את מאבקי הכוח בין חסידות גור לבין חסידות בעלז, סביב שאלת ההובלה הפוליטית והאופן שבו מנוהל המשא ומתן מול ראש הממשלה והקואליציה.

שורשי העימות הנוכחי נעוצים במאבקי הכוח ההיסטוריים בתוך אגודת ישראל. חסידות גור, כחסידות הגדולה והדומיננטית ביותר, נתפסת לאורך שנים כמי שמכתיבה את הטון במועצת גדולי התורה. מנגד, חסידויות אחרות, ובראשן בעלז, חשות לא פעם שקולן נדחק, או שאינטרסים חיוניים שלהן מוקרבים לטובת מאבקים עקרוניים שמובילה גור.

לא בפעם הראשונה בוחרת בעלז לנקוט קו עצמאי. בעבר בלטו ניסיונותיה לפעול בזירה החינוכית, בין היתר במגעים מול משרד החינוך סביב לימודי הליבה תמורת תקציבים. גם הפעם, מבחינת בעלז, ההודעה הגורפת של גור על התנגדות לחוק הגיוס עוד לפני שגובש נוסח סופי לא נתפסה רק כטעות אסטרטגית מול נתניהו, אלא כהפגנת ריבונות - ניסיון של גור לדבר בשם כלל החסידויות כגוש אחד.

התגובה של בעלז הייתה, במובנים רבים, "החזרת ריבונות". מסר ברור שלפיו גור אינה מייצגת את כלל החסידים, וכי לא ניתן לכפות קו אחיד מבלי לנהל דיון פנימי אמיתי. ההקשר הזה חשוב במיוחד נוכח פסק הבוררות שהיה אמור להתפרסם, ובו נקבע כי על אייכלר לפנות באופן מיידי את מקומו בכנסת לטובת יצחק פינדרוס מדגל התורה.

האיום הממשי על מקומו של אייכלר יצר דד-ליין פוליטי ברור. מבחינת אייכלר ובעלז, אם ממילא הנציגות בכנסת עומדת לעבור לדגל התורה, הרי שאין עוד מה להפסיד משבירת הכלים. במצב כזה, ההצעה של נתניהו למנות את אייכלר לסגן שר התקשורת הפכה לג’וב נכסף שמשנה את כללי המשחק: היא שומרת על מעמדו בממשלה ומרוקנת מתוכן את האפשרות לכפות עליו התפטרות כפויה מהכנסת.

בניגוד לקו הנוקשה שמובילה גור לעיתים קרובות, האדמו"ר מבעלז מייצג גישה פרגמטית יותר, הרואה בתוצאה המעשית את העיקר. ההחלטה שלא לצאת למלחמה גלויה מול נתניהו לפני פרסום הנוסח הסופי של החוק נובעת מהבנה פוליטית בסיסית: כוח מיקוח נעלם ברגע ששורפים את הגשרים.

בעיני בעלז, נתניהו הוא עדיין השותף הטוב ביותר של הציבור החרדי. דחיקתו לפינה, או יצירת עימות חזיתי מוקדם מדי, עלולה להוביל לממשלה חלופית או לבחירות - תרחיש שבו המגזר החרדי עלול למצוא את עצמו מאבד הרבה יותר משהוא מרוויח.