רק מפלגת לשון מאזניים - כי מאוחר מדי לכוונות טובות

מה שטרגי בסיפור קריסתו האלקטורלית של בני גנץ, הוא שכמעט הכל מסכימים שכוונותיו טובות. הוא קפץ מתחת לאלונקת נתניהו בשיא משבר הקורונה, קפץ שוב אחרי 7 באוקטובר ובשתי הפעמים נפרד מנתניהו כשהוא חבול קשות. הבוחר הישראלי ב-2026 לא מחפש כוונות טובות. הוא מחפש קילר, מוביל ולא מובל. בעת רעועה שכזו, זה מתבקש. גנץ לא מספק את הסחורה ולכן נענש.

אבל כדי להבין את הפוטנציאל בגישה של גנץ, צריך לחזור אל המספרים הגבוהים ביותר שקיבל אי-פעם בסקרים: מעט אחרי 7 באוקטובר. כשהמדינה מוכה, הליכוד עוד לא שיקם את מעמדו בתודעת הקהל והציבור חיפש את המבוגר האחראי. וזה היה גנץ, ששוב הסכים לשבת עם יריביו ולנהל איתם את המלחמה, לנסות לתקן את המחדל שלא התרחש במשמרת שלו.

הצעד הזה נתפס כאמיץ ואחראי, והביא לו (בסקרים, לפחות) המוני מצביעי ימין אבודים. את האחריות הזאת הם לא מצאו בהמשך התנהלותו. מנגד, במחנה יריבי נתניהו כבר לא האמינו בו יותר. כך, הערך הרב שנצבר - הושמד.

כעת, נראה שגנץ חוזר לסגנון המסרים שהכניסו אותו לקואליציית נתניהו לפני כשנתיים. הוא מציע מפלגה שלא מתחלקת לגושים, שתביא לממשלה יציבה ללא קצוות. זה מסר שמציע תקומה לעם המשוסע, אך לגנץ עצמו הוא לא מספק כזאת. אין קהל להבטחה החדשה שלו והסקרים נותרו חלשים מאוד.

האם גנץ עשה בחירה גרועה? האם ההצעה לשבת עם שני המחנות היא שפוגעת בו? זו לא ההצעה אלא המציע. לגנץ היתה הזדמנות גדולה בהנהגת ישראל. היתה לו הזדמנות להציע בדיוק את מה שהוא מציע עכשיו; לשבור מהיסוד את תפיסת הגושים. אבל כשהוא עושה את זה כיום, כשהוא מובס, אחרי שלא הצליח לנסח זאת במשך שבע שנים של חרם ותיקו פוליטי - הציבור לא קונה.

תיקון ערכי ל-7 באוקטובר

רובו המוחלט של הציבור נעול כנראה על גוש הקואליציה או האופוזיציה. אבל להבטחה של גנץ יש עוד קהל לא קטן. מפלגה עם הבטחה שתשב עם שני הגושים, תהיה לא רק תיקון ערכי ל-7 באוקטובר, אלא גם תיקון מעשי של המצב הפגום שאנחנו נמצאים בו.

במקום אפס קואליציות אפשריות, כפי שמנבאים רוב הסקרים, יהיו שתיים כאלה. מדינת ישראל תוכל לצאת מהשיתוק. מפלגות יחזרו להתחרות ביניהן על השתתפות בקואליציה. המשחק לא יהיה מכור והתוצאה לא תהיה חייבת להיות כל כך קיצונית.

אבל דווקא מפני שזו בשורה חדשה של תיקון, מתבקש שיביאו אותה שחקנים חדשים - כאלה שיאמרו "נשב תחת בנט, נשב תחת נתניהו, ונעדיף עוד יותר לשבת תחת שניהם יחד". מפלגה שתגיע עם דרישות מדיניות ולא פרסונליות, שתערבב את התפיסה הגושית ותציע את מה שב-7 באוקטובר כולנו זכרנו שאנחנו צריכים, ואז שכחנו.

לא צריך יותר מזה. מפלגת לשון מאזניים קטנה, שאין ממשלה בלעדיה. נותר לה רק להכין דרישות של פעם בחיים, ולהיות חדים מאוד עם המסר שאומר: "נשב עם שני הגושים, נקודה", בלי להיבהל. מי שנבהל, נשאר רק עם כוונות טובות ביד: בלי אחדות, בלי שינוי ובלי מנדטים.