בשבועות האחרונים, תחת המכבש של בג"ץ והלחץ הציבורי, המפלגות החרדיות כבר לא מדברות בקול אחד. מאחורי הקלעים של המגעים על חוק הגיוס, מתנהלים מאבקי כוחות שבהם כל מפלגה מנסה להציל לא רק את עולם התורה, אלא גם את מעמדה ברחוב החרדי.
בש״ס של אריה דרעי זיהו ראשונים את הסכנה הציבורית. במפלגה הבינו שהתמיכה בחוק הגיוס גובה מחיר פוליטי כבד, והחליטו על שינוי כיוון אסטרטגי: "שתיקה בנושא החוק וחיזוק העריקים".
במקום להסביר למה הם תומכים במכסות, בש"ס מפנים את האש לעבר המשטרה הצבאית ובג"ץ. המסר ברור: הציבור נרדף ע"י בג"ץ ועוצרים בחורי ישיבות. בדרך זו, ש"ס מעניקה "תמיכה שקטה" לחוק, תוך שהיא מנקה את ידיה מהאשמה של פגיעה בלומדי התורה ע"י אמירה שזו הברירה האחרונה.
מפלגת דגל התורה של גפני, תומכת בקידום החוק מתוך הבנה ריאלית של המציאות. מאידך, כדי להרגיע את השטח, הם מובילים קו תקיף ובלתי מתפשר נגד הסנקציות הפליליות ומעצרי העריקים.
הם מנסים לרקוד על שתי החתונות - להיות הגורם האחראי בקואליציה וגם המגן התקיף של הישיבות. משימה זו התגלתה כקשה לביצוע, כשגם בתוך המפלגה מודים כי קשה מאוד לדייק את המסר הזה מבלי להצטייר כמתפשרים.
באגודת ישראל של גולדקנופף, הפיצול החסידי מעמיק. המפלגה חצויה לשניים: הציר השמרני, בו נמנים חסידויות גור ו-ויז'ניץ, המובילות קו של התנגדות נחרצת לחוק. מבחינתן, כל כניעה בנושא המכסות היא "קו אדום" שאין לחצות.
בציר הפרגמטי נמצאות חסידויות בעלז וצאנז שמנסות למצוא נתיב של פשרה.
זו גם הסיבה שבאגודת ישראל נמנעים כרגע מפרסום הצהרת התנגדות רשמית. השקט הזה נועד לאפשר את ניסיונות התיאום האחרונים לפני הפיצוץ.
העיניים נשואות לישיבת התיאום הקריטית שצפויה להיערך היום בבני ברק. מצד אחד, מנהיגי הציבור הליטאי הרב לנדו והרב הירש, ומהצד שני האדמו"רים מצאנז ומודז'יץ, המייצגים את הקו המתון במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
מטרת הפגישה היא לנסות ולייצר "חזית אחת" שתאפשר למפלגות החרדיות להגיע להסכמות עם הממשלה. אם הפסגה הזו תסתיים ללא תוצאות, המשמעות היא אחת: כל מפלגה (ואולי אף כל חסידות) תפעל על דעת עצמה, מה שעלול להוביל לכאוס שיאיים על יציבות הקואליציה כולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו