אימו של נרצח הנובה: "יש דם שתומך בהם, ויש דם שרוצה לדעת את האמת"

עידו שלי, אותי לא הזמינו שלשום לכנסת. ראש הממשלה ויו"ר הכנסת לא הצדיעו לך שם כי אתה כנראה לא גיבור שמרים את רוח העם, ואני לא נמנית עם המשפחות השכולות שחושבות שיש פה תקומה.

אבל אני לא נעלבת, אין לי מה להיעלב מהם. אני רק שמה פה את בושת הממשלה הנוכחית, שעושה את מרב מאמציה כדי להמשיך לפלג ולשסות משפחות אלו באלו. כי יש דם של אלה שתומכים בהם, ויש דם של אלה שרוצים לדעת את האמת.

שלשום היתה שקיעה מדהימה, יפהפייה. אתמול והיום התעוררתי לבוקר בהיר עם שמיים כחולים נקיים ושלווים. לרגע אחד עצרתי ועמדתי בחצר, ולא הצלחתי להבין איך מאז בוקר שבת 7 באוקטובר השעון בביתנו עצר מלכת. הזמן חולף, עונות מתחלפות, חתונות, ילדים... בשביל מאות אימהות שאיבדו את עולמן כל יום הוא אותו יום, היום שבו הופקרנו.

במלחמה אמרו: "זה לא הזמן לחקור"

הפקרת ילדינו נמשכת כבר יותר משנתיים. מה לא שמעתי בשנתיים האלה? כשהיתה מלחמה אמרו ש"זה לא הזמן לחקור". נגמרה המלחמה והציעו לנו שלל ועדות פוליטיות שבהן הנחקר בוחר את חוקריו, מאות דיונים שכל מטרתם היא לעכב ולשבש את תחילת חקירת האמת.

ממשלה שנגועה בחשדות לשחיתות, שמתעקשת להנציח את הנרטיב של התקומה והגבורה ולהשכיח ולמחוק מדפי ההיסטוריה את הזוועה, האימה והחלחלה שעדיין מרעידות אותי בכל לילה כשאני עוצמת את עיניי.

ממשלה שיזמה כנס שבו היא מוקירה את "מרימי רוח העם", ולכן הזמינה רק משפחות שכולות שתומכות בה ושמרה על קיומו בסוד באופן מכוון. סלקציית השכול מטלטלת ומזכירה ימים חשוכים ומשטרים אפלים.

ממשלה שמונעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית אך ורק מתוך הפחד של הנאחז בכיסאו כאילו היה קרנות המזבח, בעוד אנו עקדנו את ילדינו על אותו מזבח בדיוק. ממשלה שממשיכה לבגוד בצוואת הבנים והבנות שנרצחו ונפלו בעודה יודעת היטב: לא תהיה תקומה ללא אמת. אי אפשר לבנות קומה חדשה על יסודות רקובים.

לתת את הדין לא כנקמה, אלא כאחריות

ללא חקירה עצמאית, אובייקטיבית, בראשות שופט - כזו שאינה תלויה בחסדי פוליטיקאים - לעולם לא נדע היכן, מתי וכיצד החלה שרשרת המחדלים הקטסטרופלית ששטפה את שדרות הצבא, המשטרה, זרועות המודיעין והדרג המדיני כולו. הרבה לפני 7 באוקטובר.

הפקרות היא לא גזירת גורל. עידו שלי לא מת בתאונת טבע, בתאונת דרכים, ואפילו לא בקרב שידע שהוא יוצא אליו מראש. עידו שלי הושאר לדמם את מותו המיוסר שעות רבות בשטח הנובה. המאבק שלי להקמת ועדת חקירה ממלכתית הוא הדרך היחידה להבטיח שכל מי שקיבל את ההחלטות, או נמנע מהן, ייתן את הדין. לא כנקמה אלא מתוך אחריות. עידו שלי, אמא שלך לא תוותר. לא תשכח. לא תסלח.

הכותבת היא אמו של עידו אדרי ז"ל, שנרצח בפסטיבל הנובה