ישיבת מועצת הרבנים של אגודת ישראל, שהייתה אמורה להתקיים מחר בירושלים, נדחתה ותיערך ככל הנראה לקראת סוף השבוע, זאת בשל חולשתו של האדמו"ר מגור. מדובר באחת הישיבות הגורליות ביותר שידעה הפוליטיקה החרדית בשנים האחרונות.
חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל צפויים להתכנס בסוף השבוע כדי להכריע את עתיד חוק הפטור גיוס - ובהתאמה, את עתיד הממשלה. עבור הקורא החילוני, חברי הכנסת החרדים הם הפנים המוכרות. אך ביהדות התורה, ובאגודת ישראל בפרט, חברי הכנסת - בכירים ככל שיהיו - הם בסך הכול מוציאים לפועל.
הם אינם קובעים מדיניות. "ועשית ככל אשר יורוך" אינו סיסמה למצביעים בבית, אלא מציאות מחייבת. כמו המצביעים בקלפי, כך גם הנציגים בכנסת כפופים באופן מוחלט להחלטות הרבנים. אלא שדווקא שם, בתוך החדר הסגור של האדמו"רים, מתחילה הפוליטיקה האמיתית.
סיעת יהדות התורה בכנסת מורכבת משתי מפלגות נפרדות הרצות ברשימה משותפת: אגודת ישראל ודגל התורה. אגודת ישראל מייצגת את הציבור החסידי על חצרותיו השונות - גור, בעלזא, ויז'ניץ ואחרות - ובראשה עומד כיום ח"כ יצחק גולדקנוף. דגל התורה, לעומתה, מייצגת את הזרם הליטאי ומונהגת בידי ח"כ משה גפני. השותפות בין השתיים היא פוליטית בלבד, וכל אחת כפופה להנהגה רוחנית נפרדת.
זו אינה הפעם הראשונה שמועצת גדולי התורה נדרשת להכרעות שעלולות לפרק ממשלות. אולם הפעם, החרב המונחת על הצוואר היא איום קיומי בעיני הרבנים על עולם הישיבות.
כדי להבין את הדרמה, יש לרדת לרזולוציות של הכוח החסידי המרכיב את סיעת אגודת ישראל בכנסת, המונה כיום ארבעה נציגים, שכל אחד מהם מייצג זרם שונה ולעיתים אף מנוגד:
חסידות גור (ח"כ יצחק גולדקנוף) - עד היום הקו שהוביל האדמו"ר מגור היה בלתי מתפשר: התנגדות נחרצת לכל חוק הכולל סנקציות. מבחינת גור, פשרה בנושא הגיוס היא מדרון חלקלק.
חסידות בעלז (ח"כ ישראל אייכלר) - עמדת האדמו"ר מבעלז טרם פורסמה רשמית, אך בשיחות סגורות נשמעת התנגדות תקיפה לחוק במתכונתו הנוכחית.
חסידות ויז'ניץ (ח"כ יעקב טסלר) - עמדת האדמו"ר מוויז'ניץ לא נאמרה במפורש, והכרעתו צפויה להשפיע על ההחלטה הסופית.
שלומי אמונים (ח"כ מאיר פרוש) - קואליציה של חסידויות רבות, בהן צאנז, ערלוי, נדבורנה, ביאלה וסערט-ויז'ניץ. מבנה זה מעניק לו עצמאות יחסית ויכולת תמרון פוליטית.
לכאורה, המשוואה פשוטה: אם המועצת תחליט פה אחד להתנגד לחוק, אין היתכנות להעבירו - מה שיוביל דה-פקטו לבחירות. אם לעומת זאת תתקבל החלטה של הימנעות, "שב ואל תעשה", החוק עשוי לעבור.
אלא שכאן עולה השאלה: מדוע שהרבנים יאפשרו לחוק שהם מתעבים לכאורה לעבור? התשובה טמונה בצמד מילים טעון - תקציב המדינה.
למרות שהנציגים החרדים מקפידים לשדר כי "רק ערך לימוד התורה חשוב", המציאות הכלכלית נושפת בעורפם. הנחת העבודה במסדרונות הכנסת היא שהאלטרנטיבה לממשלה הנוכחית היא ממשלת מרכז-שמאל עוינת לחרדים, או כאוס של סבבי בחירות. בשני התרחישים, עולם הישיבות צפוי להתייבש תקציבית.
האינטרס הסמוי, אם כן, הוא העברת התקציב בכל מחיר. חברי הכנסת החרדים מבינים שזה עשוי להיות "הכסף האחרון" שעולם הישיבות יראה בשנים הקרובות. השאלה היא האם המחיר האידיאולוגי של הסכמה - אפילו בשתיקה - לחוק הגיוס, שווה את החמצן הכלכלי. על כך יידרשו הרבנים להכריע.
נקודה חשובה לסיום: גם אם הרבנים יורו להתנגד לחוק הפטור מגיוס, אין בכך בהכרח כדי להביא לפירוק הממשלה. אם תעלה הצעה לפיזור הכנסת, סיכוי גבוה שנראה את אצבעות הח"כים החרדים מורמות נגד הפיזור. אחרי הכול, באופוזיציה אין תקציבים - ואין השפעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו