פלדשטיין שיקר – וגם נתניהו: ברוכים הבאים לעידן בו לאיש אין יושרה

אחד הדברים המשעשעים בדרך בה התקשורת עוסקת בעלילות נתניהו הוא רוח הפלצות שאוחזת בה, כולל המבט הנדהם והנסער, כאשר נחשף כי - הפתעה! הפתעה! - נתניהו אובססיבי לדרך סיקורו בתקשורת. אובססיבי כפייתי.

האם באמת היינו זקוקים לראיון עם אלי פלדשטיין כדי לדעת שנתניהו ביקש להסיט את "השיח על אחריות ראש הממשלה לשבעה באוקטובר" כבר בעשרה לאוקטובר? לא שמנו לב? לא השגחנו? היינו זקוקים לאקדח מעשן? להוכחה? המציאות היא ההוכחה. המציאות, חברים. לא פלדשטיין.

ועכשיו, מימין: האם היינו זקוקים לראיון עם פלדשטיין כדי לדעת שהתקשורת והפרקליטות חברו בפעם המיליון כדי לנסות ולהכשיל ולהרעיל ולהפיל את נתניהו? הנה - כפי ששבו אינספור גוזלים בציפורניהם, כך נשבה הנחש הקטן, פלדשטיין, בידי התקשורת, סיפק להם את הסחורה שביקשו ועכשיו יהפוך ליקיר "השמאל"?

בחיי, שיש משהו משעשע ומגוחך באוטומטיות הזאת שבה כולם מסתערים על כל דבר כדי להתכנס סביב הנחות היסוד שלהם, להתבצר סביבן נחושים ומשוכנעים מאי פעם בצדקתם ובתפיסותיהם. זה גובל בפארודיה, אם לא בגרוטסקה.

פלדשטיין כראי: אמת לשעתה, שקר לפי הצורך

פלדשטיין היה עבד נרצע ונעדר כל מהימנות בשורות נתניהו ומנגנון הפייק התקשורתי שלו טענו לפני ארבעה חודשים הללו שעכשיו נתלים בדבריו כאילו היה הניצול היחיד מספינה טרופה ושב אלינו עם עדות בלעדית מרגעי טביעתה.

פלדשטיין הוא איש של אמת, אדם פשוט, פיון קטן ומסור למדינה ולבטחונה בתקופת מלחמה, טענו רק לפני ארבעה חודשים אותם אלה שעכשיו מציגים אותו כשקרן נאלח, צבוע, דו-פרצופי, אינטרסנט ושותף לניסיון הפיכה.

כי בישראל של ימינו, איש לא מתעניין בעובדות, ובאמת, גם כשאלה מונחות ממש מתחת לחוטמנו. כל אמת היא אמת לשעתה. כל עובדה היא עובדה לשעתה. כל פעולה ניתן לתרגם באופן אחד היום, ובאופן הפוך לגמרי מחר, מבלי להניד עפעף. זה דפוס. זו רוטינה. זה קבעון. והוא מגוחך.

עידן פוסט-האינטגריטי

אז בואו ננסה מוצא אחר: כולם משקרים, כולם נאחזים בכל בדל ראייה אד-הוקית כדי לשרת את מסריהם; והמציאות? המציאות שכולנו חווים, מרגישים על בשרנו, ומושפעים ממנה בחיינו, היא רק קרדום לחפור בו עוד חתירה תחת מושג האמת והאינטגריטי.

ברוכים הבאים לעידן פוסט האינטגריטי - עידן שבו אין לאיש יושרה של ממש, הגינות ואפילו כבוד עצמי; עידן שבו דג רקק כמו אלי פלדשטיין הופך לגיבור השעה בקטטה התקשורתית האינסופית הזאת בין שני צדדים ניצים, שבטוחים, כל אחד ממקומו, שהנה נמצאה לו ראייה נוספת להוכחת טענותיו שהצד השני נבזי, ציני, נעדר גבולות והרסני.

פלדשטיין שיקר. ועכשיו משקר גם. גם אוריך, גם איינהורן, גם נתניהו. איזו סיבה יש להאמין לזה או לזה או לזה? אין אחת טובה. אבל זה לא באמת מעניין או משנה או חשוב מה אומרים אנשים על מעשיהם - הם משקרים. הם מעוותים את העובדות ולשים את האמת לפי צורכיהם. אבל את זה אנחנו כבר יודעים, לא? אין בזה חידוש. ומי שזקוק לפלדשטיין כדי לזעוק: "אאוריקה! נתניהו ביקש להסיט את שיח האחריות מעליו!" החמיץ את העובדה הפשוטה והיא שהדברים מדברים בפני עצמם.

המציאות בשטח מוכיחה זאת. כבר שנתיים. וגם אם פלדשטיין יימצא מהימן יותר ממכונת פוליגרף, או שקרן מוחלט, זה לא יעלה או יוריד במילימטר אחד את העובדה החדה והברורה והחותכת, שאין לנו לאן ללכת. אנחנו תקועים כאן, במדינת הפלדשטיינים והספינים והדרמות לשעתן, כאשר מסביב המציאות קורסת לכולנו מול העיניים. ואת זה אין אף ראיון, של אף פלדשטיין, שיצליח לשנות.