כישלון חוק הפטור מגיוס עשוי להחליש את הימין - והמכה תבוא מבית

הדעה הרווחת ברחוב הישראלי ובקרב פרשנים פוליטיים, היא שהציבור החרדי, שהפך ימני יותר ויותר בשנים האחרונות, יחפש בית פוליטי חדש במידה וחוק הפטור מגיוסלא יעבור בממשלה הנוכחית. שמאוכזבי גפני ודרעי ימצאו נחמה אצל איתמר בן גביר או בצלאל סמוטריץ'. אולם, ניתוח עומק של דפוסי ההצבעה מגלה תמונה שונה לחלוטין, הסכנה האמיתית למפלגות החרדיות אינה זליגה למפלגות אחרות - אלא מחאה שקטה.

בשיחה שערכה מערכת "היום" עם ד"ר גלעד מלאך, מומחה למדיניות ציבורית לחברה החרדית במכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא מצביע על נתון שרבים מפספסים: הנאמנות השבטית חזקה מכל אידאולוגיה מדינית. במאמר שכתב בספרו "הבחירות בישראל 2023", ניתן לראות בבירור כי שיעורי ההצבעה למפלגות שאינן חרדיות בערים חרדיות מובהקות, נותרים שוליים וזניחים סטטיסטית.

אופציה לגיטימית

גם בשיא משברים, החרדי הממוצע אינו רואה במפלגה חילונית או דתית-לאומית אופציה לגיטימית. הזהות החרדית היא טוטאלית. להצביע למפלגה שאין לה "מועצת גדולי התורה" או "מועצת חכמי התורה" זהו צעד שלחלקים גדולים בציבור הזה הוא בלתי נתפס.
אז מה כן קורה כשהציבור החרדי זועם על נציגיו?

מנתוני הבחירות בשנים 2019–2022 עולה כי מפלגת יהדות התורה עברה טלטלה משמעותית, שהגיעה לשיאה בבחירות 2021. בתקופה זו, איבדה המפלגה כ-10.5% מכוחה, גם בקרב קהלי הקצה כמו חסידי חב"ד (צניחה של 54% ביישוביהם), אך גם בערים החרדיות המובהקות (ירידה של 5%). המשבר נבע לא רק מהתחרות הפוליטית מימין, אלא גם מביקורת פנימית נוקבת בתוך המגזר החרדי על תפקוד הנציגים בתקופת מגפת הקורונה, דבר שהוביל לירידה ניכרת בשיעורי ההצבעה בערים החרדיות המובהקות.

עם זאת, מערכת הבחירות של 2022 סימנה מגמת התאוששות עבור יהדות התורה, עם צמיחה של 8.3% במספר המצביעים - נתון הגבוה משמעותית מקצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה. המפלגה הצליחה להחזיר אליה חלק ניכר מקולות חב"ד ולרשום הישגים בולטים דווקא בערים מעורבות ובפריפריה, שם נרשם זינוק של כ-16.9% בתמיכה.

תרחיש בלהות

הצלחה זו מיוחסת במחקר לקמפיין ממוקד שהדגיש את המאבק על הצביון היהודי ותחושת ה"רדיפה" תחת ממשלת השינוי, מה שהצליח להוציא אל הקלפיות קהלים מסורתיים וחרדיים-מודרניים. כעת, השליכו את המודל הזה עלמשבר הגיוס. אם יעבור חוק שיחייב גיוס, או אם יוטלו סנקציות כלכליות קשות על הישיבות, האצבע המאשימה של הציבור החרדי תופנה פנימה, אל המנהיגים שלו. הכישלון "להציל את עולם התורה" ייתפס כבגידה במנדט הבסיסי ביותר של המפלגות החרדיות.

ד"ר מלאך מעריך בזהירות כי אנו צפויים לראות שידור חוזר של אפקט הקורונה בקרב חלק מהציבור החסידי השמרני או בקרב הפלג הירושלמי, שחלקים ממנו חזרו להצביע בשנים האחרונות ליהדות התורה. מצביעים אלו שירגישו שנציגיהם "מכרו" אותם או גילו רפיסות מול "גזירות הגיוס", לא ילכו בהכרח לשרוף צמיגים ברחובות, אבל הם עשויים בהחלט להישאר בבית ביום הבוחר.

עבור חברי הכנסת החרדים, זהו תרחיש בלהות. כוחו של המפלגה נשען על אחוזי ההצבעה הפנומנליים של הציבור החרדי. ירידה של כמה אחוזים בודדים במוטיבציה החרדית יכולה לשנות את המפה הפוליטית כולה, לא רק את כוחה של יהדות התורה.

ההיסטוריה הפוליטית מלמדת אותנו שאין ואקום. אבל במקרה החרדי, הוואקום לא מתמלא על ידי מפלגות אחרות. הוא נותר חלל ריק. אם חוק הגיוס יעבור, הנקמה החרדית לא תהיה רועשת. היא תהיה שקטה, ביתית, ותתבטא בקלפיות דלילות בבני ברק ובביתר עילית. ודווקא השקט הזה צריך להדאיג את ההנהגה החרדית יותר מכל רעש אחר.