בני גנץ הוא דמות טראגית בנוסח מיטב הטרגדיות היווניות. איש ראוי, לא מתלהם, הקדיש את חייו למען ביטחון ישראל, והצטרף לפוליטיקה כדי לתרום. אלא שבדרך הוא קצת התברבר.
מפוליטיקאי מוערך שתחזק מפלגה אשר מנתה יותר מ־30 מנדטים, עם ריח של הבטחה - החל בסדרת טעויות, חלקן מביכות. טעויות שהביאו לפרישת אנשים מרכזיים ממפלגתו, ובראשם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי עוד לקראת הבחירות הקודמות, והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שפרש לפני כמה חודשים והקים מפלגה חדשה שביחד עם מפלגתו של נפתלי בנט שותים לגנץ את המנדטים. לא הם גרמו להידרדרות שלו בסקרים, אלא התנהלות שחציה קפה וחציה תה, התנהלות מרצה, שדרדרה אותו אל מתחת לאחוז החסימה.
לסדרת הטעויות נוספה לאחרונה קריאתו לאחדות, שמשולה לנפילת עץ ביער. אף אחד לא רואה, שומע או מתייחס. באופוזיציה שמעו את הקריאה, גיחכו והמשיכו להתארגן לבחירות, שמטרתן מבחינתם אחת - להביא להפלת נתניהו. לא להצלתו כפי שעשה גנץ בעבר. להציע אחדות, בכאוס הנוכחי כשנתניהו אפילו לא מוכן להקים ועדת חקירה לטבח, משולה להתאבדות פוליטית, שכאמור באה לידי ביטוי גם בסקרים.
פוליטיקה? לא לכל אחד
בני גנץ חייב להפנים שלא כל אחד נועד להיות בפוליטיקה. יש אנשים שפשוט אין להם את זה. אין להם את הקילר אינסטינקט, גם אם בעברו הוא שלח אנשים לקרב שממנו לא חזרו. זה לא דומה לפוליטיקה שבה שם המשחק הוא תחמנות, בניית אסטרטגיה, ראייה למרחוק, יצירת בריתות גם עם מי שגורם לך פריחה.
גנץ עונה יותר למושג "בחור טוב" - לא מעט אימהות היו רוצות אותו כחתן אבל לא כראש ממשלה. לצד זה, גם אם אני ממש מתאמצת, אני לא זוכרת תוכניות שלו בשום תחום. לא בבריאות, לא בתחבורה, לא באיכות הסביבה ולא בעוד נושאים שחשובים לעצם קיומנו. וגם אם היו כאלה, שוב, הם כנראה היו כמו אותו עץ שנפל ביער.
לכן, בשלב הזה עתידו של גנץ בעברו. במילים אחרות, כדאי שיחשב את דרכו בפוליטיקה. בשל עברו הצבאי המפואר אסור לו להגיע למצב שלא יעבור את אחוז החסימה, כפי שמסתמן בסקרים. יש להניח שגם אם לא יודיע מייד על פרישתו, הדימום של אנשים טובים ממפלגתו יימשך. העיניים על חילי טרופר, שבשלב זה מגלה כלפיו נאמנות מוחלטת, תכונה מובנית באישיותו. אך גם זה יסתיים, אם זה מה שיידרש כדי לגייס את האופוזיציה למאבק מאוחד.
כי את נתניהו אפשר להביס רק אם זה מאבק של ראש מול ראש, כפי שהיה מול אהוד ברק. בכל יתר הפעמים שבה היו כמה מועמדים שרצו נגדו, נתניהו ניצח ובגדול. לכן, על האופוזיציה לשבת ולקבל החלטה פשוטה - עורכים סקר עומק, ומי שמביא הכי הרבה תמיכה בקרב הציבור, כולם מתאחדים סביבו. וכפי שקורה בימין, כל מפלגה בגוש מודיעה שהיא תומכת בו לראשות הממשלה. אחרת המצביעים המותשים יחלקו את הקולות, ובוחרי ליכוד מאוכזבים, שמחפשים אלטרנטיבה, יחזרו הביתה לליכוד ולנתניהו.
גנץ צריך לקבל את ההחלטה הנכונה ובכך להבטיח ששני המנדטים שעדיין יש לו בסקרים יגיעו לגוש ויבטיחו את החלפת נתניהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו