השמרן שבשופטים היה פוסל את הדחת היועמ"שית

נס גדול לא היה פה. ממש לא. החלטת בג"ץ, שניתנה פה אחד על ידי כל שופטי ההרכב, שבעה במספר, היתה צפויה מראש. הצו על תנאי שניתן לפני שבועות ספורים ושהונח על השולחן ירה כבר במערכה הראשונה, בלי צורך להמתין במתח עד סוף המערכה השלישית.

גם קריאת הברוגז והצ'ילבה המתמשכת של שר המשפטים "שוברים את הכלים ולא משחקים", החלטתו למנוע את ייצוג הממשלה בהליך המשפטי ותגובתו החריפה לפסק הדין כבר לא מפתיעות איש.

למרבה הצער ולמגינת לב, בנסיבות אלה התוצאה היתה ידועה מראש. הפעם, גם שופטים המתויגים - בצדק או שלא בצדק - כשמרנים מובהקים, דוגמת המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטים דוד מינץ, אלכס שטיין וגילה כנפי־שטייניץ, הצטרפו להחלטה פה אחד.

יש להדגיש: הבסיס להחלטת בג"ץ לא התמקד כלל במהות, בשאלת היכולת להפסיק את כהונת היועמ"שית בשל חוסר האמון בה, אלא בהליך הפגום שאותו ביקשה הממשלה לנקוט.

ועדת שמגר, שישבה על המדוכה לפני כמעט 30 שנה בעקבות פרשת "בר־און־חברון", התייחסה אל סוגיית מינוי היועמ"ש והפסקת כהונתו. הוועדה קבעה שכדי להבטיח את עצמאות היועמ"ש ולדאוג שימונה לתפקיד החשוב והרגיש איש מקצוע מן השורה הראשונה ולא "פוליטרוק מטעם" - יש להקים ועדת איתור שבראשה יישב שופט בית המשפט העליון, מכהן או בדימוס (כיום השופט אשר גרוניס, נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר), ושעם חבריה יימנו משפטנים מובהקים אך נטולי שיוך מפלגתי או פוליטי מובהק בהווה.

במסגרת מאבקה הנמשך ברשות השופטת, בחרה הממשלה הנוכחית להכניס "אצבע בעין" לבית המשפט גם בסוגיה זו. במקום לפנות לוועדת האיתור (שפועלת כיום בהרכב חסר הדורש השלמה) מינתה הממשלה "ועדה מטעם", שתוצאות החלטתה להדיח את היועמ"שית ולאלתר היו ידועות מראש.

לא זו בלבד, אלא שההחלטה על מינוי ה"ועדה מטעם" נעשתה בהליך בזק של ממש - בתוך ארבעה ימים בלבד לאחר שפורסמה על ידי שר המשפטים, מהם שני ימי עבודה בלבד.

ההחלטה לא לוותה בעבודת מטה מסודרת ובגיבוש תשתית משפטית או עובדתית ההולמת את טיבה המיוחד של הסוגיה הנדונה; לא קדמה לה היוועצות מסודרת עם גורמי מקצוע הנוגעים בדבר; ואף לא נתבקשה לגביה חוות דעת הייעוץ המשפטי לממשלה. צפצוף בוטה זה על נוהל מובנה ומסודר עלה לדעת כל השופטים כדי הטלת מים לתוך הבריכה. והפעם לא מהמקפצה הרגילה, אלא מראש מגדל בורג' ח'ליפה.

פגם זה בהליך לא אפשר הפעם אפילו למתונים שבשופטים להימנע מהצטרפות לתוצאה הסופית - צו מוחלט שקבע כי ההחלטה על פיטורי היועמ"שית באמצעות ה"ועדה מטעם", ולא בדרך שנקבעה במסקנות ועדת שמגר, נעשתה בהליך פגום מיסודו ונטול היגיון והנמקה ראויה, שמצדיק את ביטולה מן היסוד.

היו תקדימים

למרות הדיבורים על החלטה "דרמטית", במקרה הנוכחי היא ממש לא היתה כזו. כבר בעבר, בעתירה שהוגשה נגד חוק "מיסוי דירה שנייה" שחוקקה הכנסת, פסל בג"ץ את התיקון. השופט סולברג (כתוארו אז), שנהוג לתייגו כשופט ארכי־שמרן, קבע כבר אז שכאשר הליך חקיקה פגום מיסודו, גם השמרן שבשופטים לא יוכל להימנע מפסילת חוק של הכנסת. ובמילים פשוטות: אינך צריך להיות "אקטיביסט" כדי לבטל חוק, וקל וחומר החלטה, שנעשו בהליך פגום מיסודו, בהליך בזק שכולו טובל בשיקולים זרים ופסולים.

יש להניח שהמאבק להדחת היועמ"שית תם אבל ממש לא נשלם. על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק (שגם היא תעמוד מן הסתם למבחן בג"ץ, היה ותתקבל), ולפיה ייקבע בחוק שאין עוד צורך ב"ועדת איתור" עצמאית ובלתי תלויה ודי ב"ועדה מטעם".

לצד זאת, לא מן הנמנע שהממשלה עשויה לפעול במקביל למילוי המקומות החסרים בוועדת האיתור ולאיושם באנשי שלומה, שיבטיחו לה את הרוב הדרוש להדחת היועמ"שית בדרך שנקבעה במסקנות ועדת שמגר.