הציבור הציוני נאנק תחת האלונקה - והמחיר עוד ייגבה בקלפי

האם טוב פה, בישראל 2025, או רע? זו לא שאלה טריוויאלית. ישראל ממוקמת גבוה במדד האושר העולמי. מנגד, סקרי INSS מנובמבר האחרון מראים כי 29% מהציבור בלבד חושבים שמצבה הביטחוני של ישראל טוב. אז האם הישראלים מרוצים? מתברר שזו שאלה פוליטית.

ערוץ 14, למשל, הפך עצמו מזוהה עם מילות הלהיט של הזמר אלייצור: "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב". לעומת זאת, איש השמאל רשף שי תיאר את הבחירות הקרובות ככאלה שישפיעו רבות על מספר האזרחים הפורטוגלים. לפחות על פי הקלישאה, זו מסורת בישראל: ימנים מרוצים, שמאלנים חמוצים.

צרות של עשירים

ובכל זאת, קשה לקבל את המחשבה הזאת. איך תומכי הממשלה יכולים לספר לעצמם שטוב בישראל ב־2025? הם לא רואים את חמאס קם על הרגליים? הם לא מודעים לזינוק בהרוגים בכבישים, למספר הנרצחים הפליליים שהתפוצץ בשנות הממשלה? לא אכפת להם שכבר כמה חודשים קשה למצוא במדינת הסטארט־אפ הישראלית קרטון חלב במכולת?

ובכן, כן. זה לא כל כך אכפת. הימין בישראל, בעיקר הימין העמוק, נבדל מהותית מהשמאל בהסתכלות על מצבה של ישראל. השמאל מרוכז מאוד באיכות החיים. הימין מרוכז במה שהוא תופס כעצם החיים: מאבקנו על הארץ. איכות חיים? אלה צרות של עשירים. לכן המחאה החברתית ב־2011 היתה מחאת שמאל. לכן סבלם של החטופים היה עליון יותר בסדר העדיפויות השמאלי, למול הימני שהעדיף את הניצחון והביטחון.

עבור נציג הציבור הימני, לאיכות החיים חשיבות אלקטורלית מזערית, אם בכלל. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא ההישגים שבהם מתגאים השרים סמוטריץ' ובן גביר: התיישבות ביו"ש ותנאי כליאה של אסירים ביטחוניים. לא מדיניות האוצר של ישראל. לא היקף גניבת הרכבים או רצח נשים. ימנים לא מצביעים על איכות חיים.

כך ניכר שחושבים גם בועז ביסמוט וחבריו לימין, שמאמינים שנטל המילואים הקשה והלא שוויוני, בצירוף חקיקה המאפשרת את הימשכו, לא יזיזו את הבוחר הימני ולא את חבר הקואליציה. האחרונים יצביעו בעד והראשונים ימשיכו להצביע ימין. למה? כי גיוס זה איכות חיים וימין זו המלחמה על החיים עצמם.

הטעות של ביסמוט

מצב הרוח הימני־אידיאולוגי מושפע עמוקות, מסורתית, משלושת הפ': פיגועים, פינויים, פגיעה בזהות היהודית. מבג"ץ, דרך עזה ועד ועדת הכספים - לכך נתון עיקר המאמץ הימני. ופה טמון המפנה שחוק ביסמוט מחולל בימין.

לציבור הימני, בדגש על הציונות הדתית והימין האידיאולוגי, לא טוב. כבר לא טוב לו. אף על פי שהפיגועים פחתו בשנה האחרונה, למרות ההתיישבות הנרחבת והתקציבים הרבים לזהות היהודית. אפילו ההתקפות ההרואיות על חיזבאללה ועל איראן מוגבלות ביכולתן לשנות את מצב הרוח. הימין הציוני בישראל, אין לכך מילה אחרת, נטחן.

טוחנים אותו חודשיים-שלושה בשנה במילואים. עוצרים את חייו. פוגעים עמוקות במשפחות ובילדים. והכל תחת הוראתה הישירה של הממשלה, בשמה ותוך כדי שהיא פוטרת בהינף יד של ביטול מגזר שלם אחר מהשירות הצבאי. זו נקודת עיוורון קשה של חלק מהפוליטיקאים בימין העמוק: הם לא רואים שלא טוב לציבור שלהם. כמו נעה ירון, שסיפרה בהתרגשות בתוכנית "המטבח המנצח" על החיילים המאושרים ששרים "עוד יותר טוב", וזכתה לקיתונות של ביקורת ולדרישה להתחבר למציאות.

לא טוב לציבור משרתי המילואים. ומרגע שזה כך, הזחיחות וקלות הראש שבהן מטילים עליו עוד מאות ימי מילואים כבר לא רק מפספסות אותו, אלא מוציאות ממנו זעם. וכשלא טוב לציבור, הוא מצביע אחרת. יש שהבינו את זה בימין, כמו אופיר סופר, משה סעדה ואחרים. ויש שיגלו את המציאות בשטח, כמו לפניי שנתיים, מאוחר מדי.