מה שמפתיע הוא שמישהו בכלל הופתע מבקשת החנינה. היא בהחלט היתה דרמטית, מסעירה ומטלטלת, אבל מפתיעה? את מי? ולמה, בעצם? גבולות הגזרה נפרצו מזמן, כל הכללים נשברו והופרו, כל הנורמות קרסו. אנחנו באירוע שהוא כאוס מודע ומנוהל.
בדומה לילד שבודק את הגבולות של הוריו, את הסנקציות שיפעילו נגדו במקרה שיפר את הכללים - כך נתניהו בוחן לאורך שנים את גבולו של הציבור וגבולותיה של המערכת. ונחשו מה? לא המערכת, וגם לא הציבור, מצאו דרך להציב לו גבולות. אחרי הכל, ביום שבו הוגשו נגדו כתבי האישום הכריז נתניהו מלחמה גלויה על מערכת המשפט, אבל בעיקר על הציבור הישראלי. והמלחמה הזאת, עושה רושם, היא זאת שאותה יש לו הסיכוי הגדול באמת לנצח ניצחון מוחלט.
כי אם הנשיא הרצוג יעניק לראש הממשלה חנינה, מבלי שזה אפילו ימלמל מילה של חרטה, רבע הודאה מגומגמת, זנב עצם של לקיחת אחריות - יהיה זה ניצחון מוחלט. נוק־אאוט מהדהד של נתניהו למערכת ולציבור שמפגין נגדו ושמודאג מאוד מלפיתת החנק שבה הוא אוחז בגרונו את המדינה. שחמט.
אפשר, כמובן, להגביה עוף ולשאול האם סיום המשפט אינו אינטרס ישראלי פנימי (בעיניי כן), או לחשוב שאסור לסגת ממנו עד להכרעה - אבל זו שאלה שאינה משמעותית עוד, מכיוון שעושה רושם כי דרך סיום המשפט חשובה לא פחות לחלקים גדולים בציבור מאשר סיומו.
הנשיא יתקשה להעניק חנינה
כדרכו, נתניהו הצליח לערבב את כולנו, לשאוב את כולנו לשיח רועש וקקפוני, שצפוי ללוות את כולנו שבועות רבים, ובאופן מבריק העביר את הכדור למגרש של הנשיא הרצוג. כעת יופנו כל המבטים לעבר הנשיא. עליו יופעל הלחץ - משני הצדדים - לקבל את ההחלטה. ונתניהו? הוא יביט באירוע מהצד, חוכך ידיו בהנאה - הנה הוא מצליח (בפעם המיליון) להשליך רימון טלטלה לרחוב הישראלי, להצית את הסכסוך הפנימי בינינו ולהביאו לנקודת קצה נוספת, ובמקביל, באופן וירטואוזי, לא להינזק מהעניין כלל.
אני מעריך, אגב, שהנשיא יתקשה מאוד להעניק לו חנינה במצב הדברים הנוכחי, וזה המתהווה. קרוב לוודאי שידרוש ממנו לנסח את הפנייה מחדש; נתניהו יסרב, אני מעריך, ואז החיצים יופנו להרצוג. אם יסכים הרצוג, גם אז יופנו אליו חיצים נזעמים. אם יחפש מוצא פשרה - גם ייתפס כמי שמסרב לבחור צד. ובכל מקרה - הרצוג יסיים את האירוע הזה כשכל האשמה על כתפיו.
עומדת גם האפשרות שנתניהו בכלל פותח כעת במשא ומתן עם הנשיא, וזו עמדת הפתיחה שלו. כעת ימתין לראות אם הנשיא ימצמץ. והנשיא ימצמץ. אחרי הכל, הוא יתקשה מאוד להתנהל באופן שיהיה מקובל על כלל הציבור. וכאשר הוא ימצמץ - החגיגה שכולנו מסוחררים ממנה כבר שנים תגיע לשיא חדש.
דבר אחד ברור - נתניהו הוא זה ששולט באירוע. הוא מנהל אותו, הרבה מעל לראשינו. וכלל הציבור - מימין ומשמאל - הוא בובה על חוט שנתניהו מרקיד לפי רצונו. ואנחנו רוקדים. ומסיבת הריקודים הזאת תהיה אחת שנתניהו ייהנה במיוחד לצפות בה מהצד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו