שני אישי ציבור ערבים, שתי תגובות שונות - ודיון אחד שמחמיץ את העיקר
שני אישי ציבור ערבים - הראשון חבר כנסת מכהן ומוסלמי אדוק, והשני חבר כנסת לשעבר ואתיאיסט מוחלט - התכתבו השבוע, כל אחד בדרכו, עם הודעת ראש הממשלה שלפיה בכוונת ישראל ללכת בעקבות הנשיא טראמפ ומדינות נוספות, ולהשלים גם כאן את תהליך הגדרת "האחים המוסלמים" כארגון טרור, כמי שחרטו על דגלם את השלטת האסלאם ואת השמדת ישראל.
הראשון, יו"ר רע"מ ח"כ מנסור עבאס, בחר להדגיש את האג'נדה האזרחית של מפלגתו, הכחיש קשר ל"אחים" והצניע ביטוי חביב פחות - "ג'יהאד אזרחי", ביטוי שבו עשה שימוש בעבר כשנדרש להסביר את "מתינותו" ואת שותפותו בממשלת בנט-לפיד.
השני הוא ח"כ בדימוס ג'מאל זחאלקה, פעם יו"ר בל"ד ושותפו לשעבר של ח"כ עזמי בשארה, שברח מהארץ לאחר שנחשד בריגול לטובת חיזבאללה. זחאלקה נבחר לפני כשבוע לראשות ועדת המעקב של ערביי ישראל - לקול דממה תקשורתית כמעט מוחלטת.
התקשורת הישראלית גילתה אפס עניין באירוע, אף שהוועדה הייתה ועודנה מחולל צרות וכאב ראש רציני עבור המדינה, ואף שזחאלקה עצמו הצטיין לאורך השנים בעימותים קשים עם כל מה שריח של ציונות או מדינה יהודית נודף ממנו.
בניגוד לעבאס, שהיכה בכל התופים התקשורתיים שעמדו לרשותו מול הודעת נתניהו - זחאלקה בחר השבוע בזכות השתיקה.
ועדת המעקב - "מעוז לאומיות" שזוכה לאפס פיקוח
ועדת המעקב שבראשה יעמוד זחאלקה משמרת כבר שנים את תודעת ה"נכבה", יוזמת "צעדות שיבה", ומציינת את "יום האדמה" ואת אירועי אוקטובר 2000. ברמת התמיכה, היא גם הייתה מעורבת במהומות שהתרחשו במגזר הערבי במהלך מבצע "שומר החומות" (2021) - ואלה רק חלק מפעולותיה.
יושב הראש החדש כבר הספיק להצהיר בנאום הניצחון כי הוועדה תישאר "מעוז של לאומיות בעמדותיה ובכיוון שלה". מי שמכיר את זחאלקה, צריך לדאוג: זה האיש שכינה את בנימין נתניהו "מלאך המוות" ואת אהוד ברק "אוהב מוזיקה קלאסית והריגת ילדים בעזה". זה האיש שהאשים את ממשלת ישראל בפשעי מלחמה, ושהודיע כי ערבים שיתנדבו לשירות לאומי יוקעו וייחשבו מצורעים.
טשטוש או חשיפה - ומה באמת חשוב?
השתיקה של זחאלקה לעומת הבליץ התקשורתי של עבאס, כמו גם הדיון באפשרות שרע"מ או עמותות המקיימות זיקה לחמאס - יוצאו מחוץ לחוק, מחמיצים בירור מרכזי: האם עמדות קיצוניות בחברה הערבית זכאיות להמשך ייצוג פוליטי בכנסת, ומה התועלת או הנזק בכך?
הסוגיה הזו חוזרת כמעט בכל מערכת בחירות, וועדת הבחירות ובג"ץ נדרשים להכריע בה. למרות הקושי לבלוע גילויי הזדהות של חלק מהח"כים הערבים עם טרור - אני מבקש לדבר בזכות השארתם בכנסת. היכולת לעקוב אחר עמדותיהם והתנהלותם, והחשיפה לביקורת ציבורית - חשובות מאוד, שכן הם שיקוף נאמן של החברה הערבית שבוחרת בהם פעם אחר פעם.
החברה הערבית, נמנעת כבר שנים מהצגת חלופה אזרחית אמיתית, משוחררת מהאובססיה של דחיקת רגלי הציונות מכאן. מי שמבקש להבין את ציבור הבוחרים הערבים - צריך להשאיר בכנסת את נציגיו האותנטיים.
לעומת הכנסת, קשה לפקח על ועדת המעקב, שפועלת מאחורי הקלעים ללא שקיפות.
ידעתם, לדוגמה:
שיושב הראש היוצא, מוחמד ברכה, רואה בכל ערי ישראל "חלק מפלשתין"?
שאחד מחברי הוועדה, מוחמד כנאענה, ישב בכלא על קשר עם סוכן זר ורואה בחברי כנסת ערבים בוגדים בעם הפלשתיני?
כך גם זחאלקה - שייהנה מאותו איפול תקשורתי. מנגד, כל דבריו ופעולותיו של עבאס וחברי רע"מ - כולל הזיקה המובהקת לתנועת "האחים המוסלמים" - גלויים לציבור ולביקורת משפטית.
כשהאסלאם ישתלט
עבאס, כמו זחאלקה, תומך במימוש "זכות השיבה". הוא הצביע נגד הסכמי אברהם, ביקר מחבלים רוצחים, וב-2019 הציג את עצמו כך: "פלשתיני תחילה, נציג התנועה האסלאמית בישראל, ולאחר מכן ישראלי". בריאיונות כיום הוא מסרב לתמוך בפירוק חמאס.
למפלגתו רע"מ יש מעל הראש את מועצת השורא, שלרוב איננה "אזרחית" במיוחד.
יושב הראש הקודם של השורא, שייח' חמאד אבו דעאבס, ראה בניצחון הטליבאן "מודל אסלאמי עולמי חיובי", וכינה את הריבונות היהודית בישראל "כיבוש זמני וחולף" שייעלם כש"האסלאם ישתלט יום אחד על העולם".
הוא גם הסביר כי מצפה ש"האחים המוסלמים בכל העולם יבינו שאנו מבקשים להפיק תועלת מכל האפשרויות לשרת את משפחותינו ואת עמנו".
הדברים נעשים באור השמש
זה גם מנגנון הפעולה של עבאס ורע"מ, שאימצו למעשה את "פקה אל-אקליאת" - הלכות ההתנהלות של מיעוט מוסלמי במדינה שאינה מוסלמית, שנוסחו על ידי שייח' יוסוף אל-קרדאווי, המנהיג הרוחני של "האחים המוסלמים".
כאשר הדברים נעשים באור השמש, מעל דוכן הכנסת ובמסגרת ועדותיה - זה לא רק דמוקרטי יותר, אלא גם נכון יותר עבור מדינת ישראל: זה מאפשר להבחין בין מסוכן יותר למסוכן פחות, להבין עם מי יש לנו עסק ולפעול בעת הצורך.
החוק הישראלי מצויד במספיק כלים להתמודד עם חברי כנסת לעומתיים למדינה - כפי שראינו בפרשות באסל גטאס, חנין זועבי וסעיד נפאע. כל תוספת רק מקשה להבין את ההעדפה הפוליטית האמיתית של אזרחי ישראל הערבים.
היכולת לעקוב אחרי עמדות הנציגות הערבית בכנסת והחשיפה לביקורת - קריטיות. מי שמבקש להבין את ציבור הבוחרים הערבים - צריך להשאיר בכנסת את נציגיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו