אין ברירה: להקים ועדת חקירה שלא על פי החוק הקיים

שופט בית המשפט העליון המנוח משה בייסקי טען כי הנוהג למנות ועדת חקירה נובע קודם כל מהצורך להוריד נושא מציק מסדר היום - ולא כי רוצים להגיע לחקר האמת ולפעול לפי המסקנות.

בייסקי, שעמד ב־1985 בראש הוועדה לחקירת ויסות מניות הבנקים, מהחשובות בתולדות המדינה, אמר ב־2003 כי "לו הייתי היום שופט והיו מציעים לי להיות חבר בוועדת חקירה, לא הייתי מסכים. הוועדה שלנו היתה ברכה לבטלה". אבל נראה שבייסקי טעה.

קודם כל, בזכותו הצליח עם ישראל להיפטר מכ־20 אנשי כלכלה בכירים שסרחו. ודבר נוסף: גם אם רוב ההמלצות לא יושמו, הזעזוע הכלכלי כתוצאה מההתנהלות העבריינית של צמרת הכלכלה והבנקאות, בתוספת דוח הוועדה, יצר תהליך הבראה חשוב ביותר. כלכלת ישראל עברה מאמצע שנות ה־80 מהפכה, שבין השאר אפשרה לנהל את המלחמה על בסיס של כלכלה יציבה.

אין כמעט מחלוקת שדרושה ועדה לחקירת מחדל 7 באוקטובר, והשאלה היא איזו ועדה. בשנות ה־80 קרס האמון במערכת הבנקאות, אך לא במערכת המשפט ובבית המשפט העליון. כיום התהפכו היוצרות. התעקשות האופוזיציה על ועדה "ממלכתית" בהתאם לחוק הקיים, ואי־נכונותה להשתתף עם הקואליציה בהרכבת ועדה מיוחדת, מלמדים שהם רואים את בית המשפט כמרכיב בחזית להפלת הממשלה.

אך לחלקים גדולים בעם לא יהיה אמון בתוצאות החקירה. ההליך הנלווה לוועדה ממלכתית מבטיח שמשך פעילותה יהיה ארוך במיוחד, כאשר הגורמים השונים, ובוודאי הקצינים הבכירים, יתנהלו כשהם חמושים בסוללות עורכי דין. קשה אולי להאמין, אך ועדת אגרנט לחקר מלחמת יום הכיפורים הגישה את דוח הביניים הראשון בתוך חמישה חודשים, ואת הדוח המלא כשנתיים לאחר המלחמה.

בגלל סרבנות האופוזיציה

יש כאלה שמתנגדים עקרונית לוועדת חקירה מכל סוג, כי זה מטריד את המערכת וגורר השפעות שליליות מרחיקות לכת על הצבא ועל הקצונה. הפעם, מאחר שאירועי 7 באוקטובר כה חמורים, אין ברירה אלא להקים ועדה שלא על פי החוק הקיים, והיא תגובה בחוק שמעניק לה סמכויות מלאות.

הבעיה היא איך להרכיב ועדה כאשר נשארו מעט מאוד אישים אובייקטיביים, מוסמכים וחכמים מספיק כדי להתמודד עם הנושא. לנשיא המנוח אגרנט לא היתה בעיה לכאורה: הוא גייס שני רמטכ"לים בדימוס שהציבור רחש אליהם אמון, וצירף את מבקר המדינה ואת שופט העליון משה לנדוי. כיום, בגלל הפוליטיזציה של פורשי מערכת הביטחון ושל רוב השופטים הבכירים בדימוס, קשה למצוא הרכב יעיל ואמין.

בסוף, בגלל סרבנות האופוזיציה נראה שהממשלה היא זאת שתבחר את הרכב הוועדה – וזו עלולה למצוא את עצמה פועלת מיומה הראשון כשכוחות חזקים, בוודאי התקשורת, פועלים כדי להכשיל אותה.

נראה שפסיקת בג"ץ, המכירה בסמכות שר המשפטים למנות שופט שיפקח על חקירת פרשת הפצ"רית לשעבר, עוזרת לממשלה בנושא הקמת הוועדה. ראש הממשלה רוצה לשלוט כמה שהוא יכול בתהליך, אך משתוסמך כחוק תהיה הוועדה עצמאית וחבריה לא יסכימו לקבור את המחדל.