"הר ההסתה" של ישראל: כשהמערכת המשפטית הפכה לשדה קרב פנימי

אחרי יום של חדשות תעתועים בכל הקשור לגורלה של הפצ"רית, יפעת תומר־ירושלמי, אולי צריך להזכיר שמבחינה משפטית צבאית, גורלו של הפצ"ר הראשון של צה"ל, אברהם גורלי, היה דומה. לאחר שהסתבך בפרשת חיסולו של רס"ן מאיר טוביאנסקי, הוא האשים את היועץ המשפטי בשיקולים זרים כשזה העמיד למשפט את איסר בארי, והיועמ"ש הגיש נגדו כתב אישום על הוצאת לשון הרע.

במקרה של הפצ"רית המודחת ירושלמי נראה שחשיפת ההדלפה של הסרטון המבושל משדה תימן נחתה עליה בפתאומיות, ועולמה קרס עליה. צריך להיות אישיות חזקה במיוחד כדי לעמוד מול מבול הגינויים והלחצים שירדו עליה כמו נחשול. שרי ביטחון, רמטכ"לים לשעבר, ראש הממשלה - הכל בבליץ של ימים ספורים מסוף השבוע ועד עכשיו.

יש שני מוטיבים ברורים בקריירה של תומר־ירושלמי בתפקידה כפצ"רית. האחד הוא חוסר שיקול דעת לאורך כל הדרך בפרשת שדה תימן, בעיקר בטיפול התקשורתי והציבורי בפרשה. בלי קשר להדלפה עצמה, זה לא חכם לנהל על עבירה כזאת דיון בנוכחות שמונה אנשים.

המוטיב השני מצער, מכיוון שנראה שירושלמי לא היתה מצוידת בעוצמה האישיותית הדרושה לתפקיד, וככל הנראה גם לא בכישורים המקצועיים. "מתחדדת השאלה האם ההכשרה הנדרשת לתפקיד כה רגיש צריכה להיות משפטית בלבד", הקשה ד"ר חנן שי במאמר שפרסם אתמול.

תגובת בהלה

שדה הקרב שבו נתקל צה"ל במלחמת עזה לא היה כפי שמוכר בהיסטוריה - כממלכת אי־הוודאות. זה היה שדה קרב חסר תקדים של כאוס מוחלט שבו באותם תאי שטח מוחזקים חטופים, אספקה הומניטרית לאזרחים נבזזת על ידי האויב, וזה ממגן את עצמו באזרחים ובמנהרות. כך גם השומרים במתקני הכליאה של מחבלי האיינזצ־נוחבה עמדו במבחן שחיילים יהודים לא נתקלו בו בעבר.

פרשנים אחדים טוענים שהדלפת הסרטון לכתב חדשות 12, גיא פלג, נעשתה כתגובת בהלה לכמה אירועים של קבוצות קיצוניות. זה מלמד משהו. פרשת שדה תימן הפכה לנקודה ארכימדית שבאמצעותה ניסה השמאל בארץ ובעולם להפוך את כיוון הרוח במלחמה.

אפשר היה לראות מפנה ביחס השמאל התקשורתי וההפגנתי כלפי חמאס כאשר השער של מוסף "הארץ" הציג את הנוחבות במצב כריעה משפיל. רוצחי האיינזצ־נוחבה הפכו לקורבנות. ישראל היא עכשיו האשמה והלא צודקת. חלק מזה בא כתוצאה מהבלטה יתרה של עבירות שבוצעו תוך כדי הלחימה ברצועת עזה.

בפברואר 2024 פרסמה ירושלמי את האיגרת שלה למפקדים, בה כתבה כי "נתקלנו במעשים פסולים שחצו לרף הפלילי וגורמים נזק לישראל. יש לפעול נגד התבטאויות לא ראויות המעודדות תופעות פסולות, הפעלת כוח בלתי מוצדקת מבצעית, לרבות כלפי עצורים".

אפשר היה לכנס את המפקדים הבכירים ולשטוח את ההתרעות על המצב המשמעתי שעלול להתערער. אכיפת החוק והמשמעת בעת מלחמה נעשית בידי המפקדים, לא בידי עורכי דין. נוצרה תחושה של אובדן מצפן בשל שורת מעצרים וחקירות על עבירות שבחלקן הן טכניות ובחלקן כוללות התעלמות מוחלטת מזכויות החשודים, כמו במקרים של הנגד ארי רוזנפלד ושל תא"ל אורן סלומון.

הר ההסתה

הדאגה ליפעת תומר־ירושלמי כאדם מסמנת משהו שחורג מהפרשה המשפטית האקטואלית, ואולי היועצת המשפטית בהרב־מיארה תיקח לתשומת ליבה שהחשש לגורלם של אישים ואנשים פשוטים מקורו בהר ההסתה. מה שהציבור בישראל חווה בשלוש השנים האחרונות, ובייחוד מאז המלחמה, זה לא סובלנות ופתיחות לחופש הביטוי, אלא מתירנות מילולית ואווירה של הפקרות אלימה, שניתן לרסן אותה באמצעי אכיפה.

אלה שמגינים עכשיו בצורה עיוורת על הממסד המשפטי, מחשש למפולת בעקבות התגליות המרעישות של הימים האחרונים, מתעלמים מהעובדה שהמערכת הזאת מייצרת בהחלטותיה סוג של אנרכיה. מאז הפסקת האש וחזרת החטופים, מסתמנת הַחְרָפָה בפעולות המערכת הפוליטית ומערכת המשפט זו נגד זו. ואולי כדאי לחזור לדברים שהטיח הנשיא הרצוג מדם ליבו בכנסת.

מנגד, לגרור לארבע עדויות בשבוע בבית המשפט את ראש הממשלה בן ה־76, שמנווט מדיניות מול אתגרים קשים ביותר גם במערכה שלאחר המלחמה, זה פשוט שיגעון. היועמ"שית ושר המשפטים שוב מתקוטטים לגבי מעורבות השר בטיפול בפרשה. יש לה חלק נכבד ביצירת חוסר היציבות ההיררכי והמשפטי בישראל, אבל לנוכח נורות האזהרה המהבהבות, אולי אפילו להגיד "נשיא ביהמ"ש העליון עמית" זה יהיה צעד קטן למדינה וצעד גדול לאנושיות.