השבוע האחרון היה כאב ראש אחד גדול. לצד פיטוריה של הפצ"רית, שחייבת לקבל עונש משמעותי על מעשיה, נחשפנו לנפוטיזם דוחה בקרן הקיימת לישראל ול"תפירת" תיק חלומות לבטלן ממיאמי. חזינו במאות אלפי צעירים חרדים, בריאים בגופם ובנפשם, שמסרבים להיות חלק מה-DNA הישראלי.
ח"כ ביסמוט מתכוון להפיל עלינו חוק גיוס מביש. אבל ההחלטה המופרכת ביותר, ובעלת המשמעות ההרסנית בטווח המיידי, היא מינוי ח"כ טלי גוטליב לוועדת החוץ והביטחון ושילובה בתת-ועדה מסווגת.
ראש הממשלה נתניהו כנראה במצוקה קשה אם יממש את ההחלטה הזו. נראה שהוא מוכן לעשות הכול - כולל פגיעה בביטחון המדינה ובסיכויי הדלפה של סודות מדינה - רק כדי להבטיח רוב לחוק ההשתמטות ולהחזיר את החרדים לממשלה.
לא מן הנמנע שגוטליב התחייבה בפניו שתצביע בעד, אף שבעבר אמרה: "לא אצביע לחוק הגיוס. הוא קורע את העם ופוגע בשוויון". אבל זה היה במאי 2024. שנה לאחר מכן כבר אמרה: "בכל מקרה יהיה חוק", ואף הפצירה בנתניהו להדיח את אדלשטיין כדי שהחוק יעבור והממשלה לא תיפול.
שיוכה הפוליטי אינו הסיבה לפסילתה. אסור למנותה משום שהיא כנראה אינה מבינה את ההבדל בין נאמנות למפלגה לבין נאמנות למדינה. זה לבדו עלול להוביל לא רק לטעות פוליטית עבור הליכוד, אלא גם לסיכון ביטחון המדינה.
ועדת החוץ והביטחון היא אחת הזירות הרגישות והחשובות במדינה. זהו גוף המפקח על מערכות הביטחון, המודיעין ומדיניות החוץ של ישראל. חבריה נחשפים למידע מסווג ולאסטרטגיה הביטחונית של ישראל. בתת-הוועדה למודיעין נחשפים חברי הכנסת למידע זהה לזה של חברי הקבינט. לתפקיד כזה נדרשים אחריות, שיקול דעת ויכולת איפוק, ובעיקר היכולת לשמור סוד.
ההחלטה למנות את ח"כ גוטליב אינה עומדת באף אחד מן הקריטריונים הללו. היא נכנסה לפוליטיקה לאחר שכפאנליסטית בטלוויזיה התבטאה בצורה בוטה וגסה כלפי מערכת המשפט והאופוזיציה - וזה הספיק כדי שנתניהו ישריין אותה ברשימת הליכוד. מי שסבר שהשבעתה לכנסת תמתן אותה, התבדה.
הדציבלים רק הלכו וגברו, והמתקפות הפכו חסרות פרופורציה. השיא היה כשחשפה את שמו של בכיר בשב"כ רק משום היותו בן זוגה של פרופ' שקמה ברסלר, ממובילות המחאה נגד הרפורמה המשפטית. בגין כך הוחלט להגיש נגדה כתב אישום בכפוף לשימוע. היא מצידה הודיעה שאין בכוונתה להתייצב לחקירה, כי יש לה חסינות.
ועדת החוץ והביטחון אינה במה להתנצחויות פומביות ולהדלפות אינסופיות. החברות בה דורשת שיקול דעת, הקשבה, ובעיקר בניית מערכת יחסי אמון עם מערכות הביטחון ומשרד החוץ. חברי הוועדה נדרשים לשים את טובת המדינה וביטחונה מעל לאינטרס המפלגתי.
תמיד ניתן להצביע על מינויים מופרכים לוועדה, אך מינויים אלו, גם אם היו מיותרים, לא היו מסוכנים. במקרה של גוטליב, אמירותיה נגד גופי אכיפת החוק, מערכת הביטחון והעומדים בראשם מטילות ספק ביכולתם לסמוך עליה ולשתף עמה פעולה.
המשמעות היא שבדיונים חסויים ראשי מערכות הביטחון יימנעו מלשתף מידע מסווג עם חברי הוועדה מחשש להפקיד בידיה מידע ברמת סיווג גבוהה במיוחד. נתניהו מבין פוליטיקה - ויש סיכוי שיבין שגם המינוי הזה, כמו מינוי בנו בקק"ל, הוא גשר אחד רחוק מדי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
