מה אכלו במזנון הכנסת בן גוריון וגולדה?

מזנון חברי הכנסת, הידוע כאחד ממוקדי ההתרחשויות המרתקים במשכן, ייפתח הבוקר (שני) אחרי שהיה סגור בשנה האחרונה לנוכח משבר הקורונה. המזנון, שמהווה בימים כתיקונם מוקד התרחשויות מרכזי בכנסת, לעיתים אף יותר מאולמות המליאה והוועדות, פסק כבר לפני שנה מלארח בשולחנותיו את חברי הכנסת ויועציהם, עובדי הכנסת ויתר יושבי הבית, בשל הגבלות הקורונה.

לקראת הפתיחה המחודשת, "ישראל היום" חושף מסמכים, תמונות, תפריטים ופרוטוקולים היסטוריים שנשמרו במוזיאון הכנסת - ומספרים יחד את סיפורו של המזנון שמשקף את ההיסטוריה, ההוויה, השסעים והתמורות שעברו הכנסת והחברה הישראלית כולה ב־73 שנותיה של מדינת ישראל.

בשנים הראשונות לקיומן של המדינה והכנסת, זכה המזנון ללא פחות מוועדת משנה רשמית ומיוחדת של חברי כנסת שדנה בענייניו. בפרוטוקול ממאי 1949, מתועדת מסירת מסקנותיה של ועדת המשנה המיוחדת לוועדת הכנסת. במהלך ישיבת הוועדה התקיים בין חבריה דיון נוקב בשאלה שתשובתה עשויה להיראות כיום כברורה מאליה - כשרותו של המזנון.

ח"כ ערי ז'בוטינסקי, בנו של זאב ז'בוטינסקי, הלין בפני הנוכחים על כך שמגישת הקפה במזנון סירבה לתת לו קפה עם חלב, לאחר שקנה פלטה עם בשר.

לדבריו, נבע הסירוב מהוראותיו של שר הסעד יצחק מאיר לוין, אף שאין זה מעניינה של הממשלה להתעסק בענייני המזנון, המצויים בסמכותה של ועדת המשנה. בהמשך אף הציע ז'בוטינסקי שלא לחייב את המזנון בכשרות, אלא להקים במשכן הכנסת מזנון נוסף שיהיה כשר, עבור אלה הדורשים זאת.

זמן קצר לאחר מכן הודלף הפרוטוקול של אותה ישיבה לעיתונות על ידי חברי כנסת מתנועת המזרחי, מפלגת הציונות הדתית דאז, במטרה לנגח את תנועת החרות שהייתה המתחרה הפוליטית המרכזית של התנועה. ואכן, הפרסום יצר סערה תקשורתית וציבורית רבה והיה למשבר הראשון בסדרת משברים שהביאו בסופו של דבר להתפטרותו של ח"כ ז'בוטינסקי מתנועת החרות.

באותה ישיבה תהו חברי הוועדה גם אם ראוי למכור משקאות חריפים. התומכים בהיתר המכירה הציגו בפני חברי הוועדה נימוקים מעניינים; ח"כ יונה כסה (קוסוי) הסביר כי "ידוע לכולנו שאין היהודים משתכרים - אפילו לא ביום העצמאות – ולכן אין חשש לשכרות". ח"כ יוסף סרלין אמר כי לדעתו "צריכים חברי הכנסת לעשן ולשתות כדי לדעת כיצד להטיל מסים (על טבק ומשקאות)".

את שאלת הכשרות החליטו חברי הכנסת להוריד מסדר היום. בפועל, שמר מזנון הכנסת על כשרות מלאה, ואף שנהג להגיש מנות חלביות ובשריות, עשה זאת בהפרדה מלאה ובהשגחה של הרבנות. לאחר זריקת הרימון במליאת הכנסת ב־1957, נפתח במשכן מזנון נפרד ומאובטח יותר עבור חברי הכנסת ומלוויהם. לאחר פתיחתו של אגף קדמה החדש ב־2005, הופרד המזנון הכללי לשני מזנונים נפרדים, חלבי ובשרי, וכך הוא פועל עד היום.

בשנים האחרונות עבד צוות מוזיאון הכנסת, שעתיד להיפתח במשכנה הקודם בבית פרומין שבירושלים, על פרויקט של תיעוד בעל פה, שבו רואיינו עשרות חברי כנסת ועובדים לשעבר על הפעילות, ההיסטוריה והאירועים המרכזיים שעיצבו את הכנסת בשנותיה הראשונות.

"רבים מהמרואיינים סיפרו על האווירה המשפחתית ששררה אז במזנון הכנסת, תחילה בבית פרומין ולאחר מכן במשכנה החדש", מרחיב ד"ר משה פוקסמן שעל, מנהל המוזיאון, בשיחה עם "ישראל היום". "פולה בן־גוריון, למשל, הורשתה להיכנס למטבח המזנון על מנת להכין לבן־גוריון מאכלים שאהב. היו גם חברי כנסת שנהגו 'לפלח' טעימה מהמעדנים שהונחו על הדלפק, בעודם ממהרים להצבעה".

ברטה וינטר, מלצרית מיתולוגית שעבדה שנים רבות במזנון הכנסת, סיפרה על תפריט המזנון דאז. בהתאם לרוח התקופה ולמדיניות הצנע, היה התפריט צנוע וכלל כ־20 פריטים בלבד, רובם על טהרת המטבח האשכנזי, למורת רוחם של חברי הכנסת מעדות המזרח והערבים, שהעדיפו להביא אוכל מהבית.

את הבוקר פתחו יושבי המשכן בארוחה שכללה דג לקרדה, ירקות וגבינות רזות. בצהריים הוגשו כמנה ראשונה מרק צח, בורשט, רגל קרושה, כבד קצוץ או סלט ביצים, וכמנה העיקרית הוגש בשר צלוי, ולצידו צימעס או פירה.

באותה תקופה בבית פרומין, סיפרה וינטר, כשמזנון הכנסת היה נסגר, היו חברי הכנסת חוצים את הכביש וממשיכים לקיים את ישיבותיהם ב"קפה טעמון" המיתולוגי.

בהתאם למדיניות הקיצוב שהונהגה אז בישראל, עבור כל אירוע חריג כמו אירוח משלחות, מסיבה או כינוס רשמי, נדרשה הכנסת לפנות למפקח על המזונות במשרד החקלאות לאישור קבלת מצרכי מזון נוספים. כך, עבור קבלת פנים שערך יו"ר הכנסת בשנת 1951 למשלחת רבנים, ביקשה מזכירות הכנסת לקבל שני ק"ג מרגרינה ושני ק"ג סוכר.

בשנות ה־70, במשכנה החדש של הכנסת, כבר ניתן היה לחוש את הקדמה והשפע שהחלו לחלחל לחברה הישראלית. תפריט המזנון בשנת 1975 כלל כבר יותר מ־60 פריטים, ובהם מגוון מנות בשריות, מרקים, קינוחים ואפילו קוקה קולה. בשנת 1980 כבר הציג המזנון תפריט מגוון ועשיר שכלל יותר מ־100 פריטים, לרבות סטייק וחמין קישקע. החשיפה לעולם המערבי באותן שנים הורגשה גם היא בתפריט המזנון, שהציע לראשונה ללקוחותיו גם פיצה, ספגטי ובולונז לצד מגוון משקאות חריפים.

ארוחת הניצחון ב־67'

באוגוסט 1967, כחודשיים בלבד לאחר מלחמת ששת הימים, אירחה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת את הרמטכ"ל דאז יצחק רבין ואת כל אלופי צה"ל לארוחה חגיגית לרגל הניצחון. לכבוד האירוע, הכינו במזנון הכנסת תפריט מיוחד, ששיקף את חזיתות המלחמה השונות: דג מפרץ שלמה, ברווז רמת הגולן, סלט עמק אילון, גלידת ששת הימים ופירות ירושלים.

"מתקופת הצנע ועד היום, ניכר שמזנון הכנסת היה ונותר חלק בלתי נפרד מההוויה הפרלמנטרית של מדינת ישראל", מסביר ד"ר פוקסמן שעל. "מבלי להוריד מחשיבותם של אולמות הדיונים, ידוע שבסופו של דבר המזנון הוא המקום שבו נסגרים הדברים החשובים באמת".

"מזנון הכנסת הוא מזמן לא רק מקום לאכול בו", מסכם מנכ"ל הכנסת סמי בקלש. "תפריטי מזנון הכנסת מהווים מעין מפת דרכים לסיפור הישראלי כולו".