פגישת ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט עם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן איננה הראשונה ביניהם בזמן האחרון. השיח בין השניים ער למדי, והיא מהווה מעין יריית פתיחה להתארגנות האופוזיציה לקראת הבחירות.
יש תמימות דעים בקרב רוב המומחים והאסטרטגים של המפלגות כי הבחירות תתקיימנה בין מרץ ליוני 2026, מה שמותיר שניים-שלושה חודשים של היערכות עד לפתיחה של מערכת הבחירות עצמה.
בנט וליברמן, שניהם רואים את עצמם כמועמדים המובילים לראשות הממשלה - בנט בזכות הניסיון המסוים שיש לו בתפקיד והיותו ראש ממשלת הסקרים, וליברמן בשל הוותק הרב, הניסיון בתפקידים מיניסטריאליים והיותו ראש מפלגת ימין המושכת קולות של מי שלא מעוניינים עוד להצביע ליכוד.
בינתיים, השניים פועלים במתואם בתחומים הנחוצים, ומנסים להכין את הגוש האופוזיציוני למאבק על הקמת הממשלה הבאה. מכתבו של ליברמן לרוב ראשי האופוזיציה נועד למצב את אותו כיוזם, כמי שמנהל את הפרויקט של החלפת הממשלה, בדרך למאבק על ראשות הממשלה עצמה.
בפגישה עם בנט עלו האפשרויות שעל הפרק, ובהן איחוד חלקי של כמה מפלגות - מפלגתו העתידית של בנט, יש עתיד ואייזנקוט - כדי לייצר מפלגה גדולה יותר מהליכוד שתזכה בברכת הנשיא להקמת ממשלה. אפשרות שנייה - ריצה בנפרד, שנכון לעכשיו מביאה יותר מנדטים, אבל תשאיר את הליכוד כמפלגה הגדולה ביותר.
עוד שתי סוגיות חשובות מונחות על השולחן של בכירי האופוזיציה. הראשונה - האם להסכים לישיבה עם נתניהו בממשלה? בנט כבר הביע מעין התנגדות וליברמן אינו מעוניין, אך מה יקרה אם זה יהיה הכרחי להקמת קואליציה? השנייה נוגעת למנסור עבאס כשותף קואליציוני אפשרי. שניהם, בניגוד לגולן, פחות מתלהבים מהרעיון, והיעד שלהם הוא הקמת מה שמוגדר כממשלה ציונית.
דילמת גנץ
לא במקרה נפקד שמו של בני גנץ מהמכתב של ליברמן לראשי האופוזיציה. ראשית, הביקורת על נכונותו של גנץ להיכנס לקואליציה של נתניהו כעת, כדי להבטיח עסקה בעזה. באופוזיציה זועמים על גנץ שבנכונות להיכנס כעת לקואליציה, הוא נותן לנתניהו לגיטימציה ומרחיק את הבחירות.
בנוסף, ליברמן, ועימו גורמים נוספים באופוזיציה, מקווים שגנץ יפרוש לפני הבחירות עקב ירידתו בסקרים מתחת לאחוז החסימה, והם מנסים לדחוף אותו לכך. הם מעוניינים למנוע בזבוז קולות מחד, ולהרוויח לעצמם את קולות גנץ - שכזכור, הגיע לשיא של 40 מנדטים בסקרים לפני שנה וחצי - מאידך.
לעומתם, גדי אייזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר שמתחיל לצבור תאוצה בסקרים, לא תומך בשלב זה בדחיקתו של בני גנץ מהגוש האופוזיציוני, או לפחות לא מעוניין להיות שותף למהלך. למרות המתח שנוצר בין השניים בעקבות התנהלות גנץ בסוגיית הדמוקרטיזציה במחנה הממלכתי ודחיקת אייזנקוט, יש להם עבר צבאי משותף ארוך.
בראיון ברשת ב' ביום שלישי מנה אייזנקוט את גנץ ברשימת המועמדים הראויים להוביל את מחנה האופוזיציה מול נתניהו. ופה נכנס לתמונה גם השיקול הפוליטי: באופוזיציה יש מי שמעריכים כי לגנץ יתרון מסוים על המפלגות האחרות דווקא בשל היותו יותר ממלכתי ופחות לוחמני נגד הקואליציה.
באזור המרכז-ימין של המפה הפוליטית יש כמה וכמה מנדטים שקרוב לוודאי לא יצביעו שוב עבור נתניהו. לפי הניתוח הזה, הם מחפשים דמות שיוכלו לסמוך עליה שתמנע ממשלה "שמאלנית" מדי, שלא תפסול את הליכוד ושתכוון לקו ממלכתי.
שיקול נוסף הוא שאם גנץ יהיה גבולי בסקרים לפני הבחירות, הוא עלול להחליט לרוץ בכל זאת, ואז במקרה שלא יעבור את אחוז החסימה, הקולות שיצביעו לו יתבזבזו. אולם אם גנץ ידרדר בסקרים מתחת לאחוז החסימה באופן ברור, גם מחנה אייזנקוט יתמוך בקריאה שיפרוש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו